מצות הדלקת אש תמיד בכל יום על המזבח החיצון, והאיסור לכבותה^[1].

נאמר בתורה: 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'^[2], כלומר, יש לוודא את קיום האש על גבי המזבח ללא הפסקה. מצות אש התמיד מורכבת משתי מצות: מצות עשה להביא עצים ולהבעיר אש באופן תמידי על גבי המזבח, ומאידך, מצות לא תעשה, שלא לכבות אף לא גחלת אחת מאש המערכה.

המצוה וגדריה

מצוה מן התורה להבעיר אש על גבי המזבח החיצון בכל יום, שנאמר: 'אש תמיד', ופירוש המושג – כסדר קרבנות התמיד, כלומר, מצוה לשים על המזבח עצים בעת הקרבת הקרבנות בבוקר ובין-הערביים^[3].

מגדרי המצוה, לערוך מערכות עצים על המזבח, האחת מערכה גדולה להקרבת הקרבנות, והשניה לצורך הקטורת, ונחלקו תנאים במשנה^[4]: יש אומרים שלצורך אש התמיד מוסיפים מערכת אש מיוחדת, כלומר, מערכה שלישית, היא מערכת אש התמיד^[5]. ויש אומרים שניתן לקיים את מצות אש התמיד על ידי קיום האש הדולקת בשתי המערכות שעל גבי המזבח^[6]. אש זו ומערכות אלה נקראות 'אש מן ההדיוט', ואמרו חכמים: אף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא אש מן ההדיוט^[7].

איסור כיבוי אש מעל המזבח

נאמר בתורה 'לא תכבה', ולמדו חז"ל, שיש איסור לכבות אש מעל המזבח, ואפילו גחלת אחת, ואם כיבה לוקה^[8]. מן האיסור הזה עולה, שחובה על הכהנים להוסיף עצים על אש המערכה תמיד לבל תכבה האש לעולם, ואם נתרשלו וכבתה – עוברים בלאו^[9]. ויש אומרים שהמכבה עובר בשני לאוים^[10]. עם זאת, יש מי שאומר, שאם כבתה האש מאליה אין צריך להדליקה אלא בבוקר ובין הערביים בלבד^[11].

הדלקת נרות המנורה מאש התמיד

מלבד הקרבת הקרבנות על אש המזבח, השתמשו באש תמיד זו להדלקת נרות המנורה, במידה שאש הנר המערבי כבתה^[12].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)