מי שחטא בשוגג באיסור כרת (36 איסורי כרת שבתורה, מלבד פסח מילה ומגדף), חייב להביא קרבן חטאת, כדלהלן: 1. שגג בטומאת מקדש וקדשיו, יביא קרבן עולה ויורד. 2. שגג בעבודה זרה, יביא עז בת שנתה. 3. שגג בשאר איסורי כרת: הדיוט יביא כשבה או שעירה, מלך יביא שעיר זכר, וכהן משיח פטור. (אמנם כהן משיח ששגג בהוראה באיסור כרת, יביא פר הנעשה בפנים). ובכולן כשאין יד החוטא משגת להביא קרבנו, פטור. וכן זב זבה יולדת ומצורע שנטהרו, מביאים קרבן חטאת אף שאין כאן חטא, כמבואר בערך 'מחוסרי כפרה'.
(כתב: הרב אוריאל לוי)