טומאת משא שייכת באדם בלבד, כשנושא את הטומאה והֵנידה בשעה שנשאה, בין שנשאה על כתפו או על ראשו או על איבריו, ואפילו שיש דבר מפסיק בינו לבין הטומאה. אם הטומאה נושאת את האדם, אינו נטמא. וכל זה בכל הטומאות, אבל הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע, מטמאים במשא גם כשהטמא נשא או הסיט את הטהור, וגם בכלים ואוכלים הנושאים את הטומאה, וגם באבן מסמא (ראה ערך נפרד).
(כתב: הרב אוריאל לוי)