טומאת נבלה שייכת בנבלת בהמה או חיה טהורה או טמאה, שיש להם בשר וגידים ועצמות, והולכים על ארבע רגליים גבוהים קצת, שאינם שרץ.
בהמה שנשחטה על ידי עובד כוכבים, אפילו עמד ישראל על גביו בשעת השחיטה, הבהמה הינה כנבילה לכל דיניה.
העור והעצמות והגידין והקרניים והטלפיים והדם, וכן חלב נבלת בהמה טהורה, וכן דגים וחגבים טמאים או טהורים, אינם מטמאים כלל.  
נבילה בשיעור כזית (אפילו משתי נבלות) הינה אב הטומאה, ומטמאת אדם במגע ובמשא, ומטמאת כלים וכל שכן אוכלים ומשקים במגע, ומטמאת כלי חרס באווירו.
אדם הנוגע בנבילה נעשה ראשון לטומאה אפילו בשעת מגעו, אבל הנושא נבילה נחשב בשעת משאו לאב הטומאה, ולפיכך מטמא כלים ובגדים שנוגע בהם בשעת משאו (אך אינו מטמא אדם וכלי חרס).
(כתב: הרב אוריאל לוי)