לעומת בשר המת המטמא בשיעור מינימלי של כזית, טומאת עצמות המת קיימת רק כאשר אופין מזכיר או מסמל את המת השלם:
עצמות השדרה והגולגולת - עצמות אלה נחשבות העצמות המרכזיות של גוף האדם החי, ועל כן גם אם הן קטנות מאד הן מטמאות באוהל, בתנאי שהן שלמות.
רב הבניין - עצמות שמהוות את עיקר השלד, כגון שתי עצמות הירכיים (העצמות הגדולולת ביותר בגוף) ועצם השוק.
רב המניין - מאה עשרים וחמש עצמות מן השלד, המהוות רוב מספרי של מאתים ארבעים ושמונה העצמות (רמ"ח).
חצי הקב / רובע הקב עצמות - כמות עצמות הנמדדת בנפח, שעל פי חלק מדעות התנאים לא בהכרח צריכות להיות שלמות. חצי קב הוא השיעור המלא, שנחשב כנראה כנפח עצמות המת השלם ואף נזיר הנטמא ממנו מגלח עליו. לעומת זאת רבע הקב עצמות הוא מדה בינונית, ומחלוקת האם מטמא מדאורייתא ובאילו תנאים.
כל הטומאות הללו מטמאות במגע, משא ואוהל.

נוסף לאלו, עצם כשעורה - כל עצם שלמה שגודלה כגרגיר שעורה או יותר - מטמאת במגע ומשא אך לא באוהל.

לפי רוב התנאים טומאת העצמות קיימת רק בעצם שפרשה מאדם שכבר מת, ולא מן החי.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)