מלקחיים הם כלי כמין צבת שהיו אוחזים בה את פתילות המנורה בעת הטבת הנרות.

אחד מכלי העזר של הכהן המיטיב ומדליק את המנורה, הוא המלקחיים, שהיו עשויות זהב, ככתוב: "ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור"^[1].

השימוש בהם

המלקחיים^[2] היו כלי כמין צבת^[3], ובעזרתם היו אוחזים בפתילות כדי ליישבן ולמושכן בפי הנרות^[4]. כמו כן השתמש בהן הכהן כדי להוציא את הפתילות הישנות בשעה שנותנים בנרות המנורה פתילות חדשות. המלקחיים אינן חלק ממשקל כיכר הזהב שהמנורה נעשית ממנו^[5].

מלקחיים – כיסוי לנרות

יש מן הראשונים שפירש את המושג 'מלקחיים' באופן שונה. זאת, לאור 'ברייתא דמלאכת המשכן', האומרת, שאף המלקחיים והמחתות נעשים מקשה אחת עם המנורה. לשיטה זו, המלקחיים אינן צבתות לאחוז את הפתילות, אלא מדובר בטס של זהב המכסה את נר המנורה, כדי שלא ייפול דבר לתוך השמן שבנר^[6]. לדעה זו היו מלקחיים מיוחדות לצורך הטבת הנרות, והן חלק מ'כלי שמנה' של המנורה ככתוב: "את מנורת המאור, ואת נרותיה ואת מלקחיה ואת מחתותיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם"^[7].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)