|
אין עניות במקום עשירות אין עניות במקום עשירות: הלכה היא, שיש לעשות כלים ובגדים במקדש בדרך כבוד ועשירות. דבר הנראה כהנהגת עניות אין זה כבוד המקדש לעשות כמותו ולהשתמש בו בעבודה[1]. לפיכך, כלי קודש[2] שנפגמו או בגדים שבלו, אין ראוי להשתמש בהם במקדש, ואין לתקן אותם לשימוש מחדש[3], משום שדרך עניות היא. כלים שנפגמו ובגדים שבלומטעם אין עניות במקום עשירות, גונזים סכיני שחיטה שנפגמו וטומנים אותם בחלונות של בית החליפות[4], וכגון, סכין של שחיטה שנפגמה פגימה גדולה, ויש בהשחזתה כדי לשנות את צורת הסכין אין משחיזין את פגימתה וטעונה גניזה[5]. בגדי כהונה שנתלכלכו מעט מכבסים אותם, אבל אם נתגעלו הבגדים בכתמים מרובים, ובלשון הרמב"ם 'בגד כהונה שנעשה צואי', והכתם מורגש בבגד גם לאחר כיבוס, אין מכבסים אותם אלא משתמשים בהם לפתילות לנרות המנורה. בגדי כהן גדול שבלו גונזים אותם[6]. עוד אמרו חכמים, על דברי המשנה האומרת, שהשקו את קרבן התמיד בכוס של זהב, שעשו זאת מטעם 'אין עניות במקום עשירות'[7]. לעומת הכלל האמור, יש מקרים שחל בהם הכלל: 'התורה חסה על ממונם של ישראל'*. לכאורה כלל זה סותר את הכלל של 'אין עניות במקום עשירות'? ומבואר בפרשנים, שהכל לפי גודל ההפסד, כבוד העבודה והצורך החיוני בדבר. מעולם ההלכהדרך עשירות הכלי המקדש"הכפות והקערות שמקבלין בהן המנחות, וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם, ושאר כלי השרת כולן - של כסף ושל זהב היו. ומותר לעשותן משאר מיני מתכות כמו שביארנו... ואם נשברו - מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר... כלי הקודש שניקבו או שנסדקו, אין סותמין אותן [בסתימת טלאי] אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים[8]". הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
