אדם שאיבר הזכרות שלו נחתך, ולא נשאר מן העטרה אפילו כחוט השערה.
אסור ל"כרות שפכה" לבוא בקהל, כלומר: לשאת אשה מישראל, שנאמר: "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'".
ברם, מותר לו לשאת גיורת או שפחה כנענית משוחררת, שכן גרים ומשוחררים אינם בכלל קהל - "קהל גרים אינו קרוי קהל".
אין "כרות שפכה" פסול מלבוא בקהל אלא כשאבר זכרותו נכרת בידי אדם, אבל אם נכרת בידי שמים, כגון שנולד כך - ויש אומרים: אף אם נכרת כתוצאה ממחלה - הריהו כשר לבוא בקהל.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)