"מעשר שני" (ע"ע) שהופרש מ"כרשינים" (ע"ע). "כרשיני מעשר שני", נאכלים כשהם רכים, שאז ראויים הם למאכל אדם; אבל משגדלו, משמשים הם בעיקר למאכל בהמה, ואסור להאכיל מעשר שני לבהמה.
אף על פי שפירות מעשר שני שנכנסו לירושלים אסור להוציאם משם, מכל מקום בכרשיני מעשר שני הקלו, שמותר להוציאם מירושלים, הואיל ואינם מאכל אדם אלא בשעת הדחק. ודווקא להוציאם לשעה מותר, כגון על מנת להכשירם לאכילה, לטוחנם וכדומה, ולהחזירם אחר כך ולאוכלם בירושלים; אבל לאוכלם מחוץ לירושלים - אסור; ויש אומרים, שמותר אף לאוכלם מחוץ לירושלים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)