כל שליח שהיה בר דעת בתחילתו, בשעת קבלת השליחות, והיה בר דעת בסופו, בשעת ביצוע השליחות, אף על פי שבינתיים היה חרש או שוטה, הריהו כשר.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)