[פערשטאפט. צייחין] (ב"מ כג) מתניתין ברשום פי' מסוכרי' דנזיית' כסוי הקנקנים כשהוא מהודק וטחוי בטיט נקרא רשום כשהוא מרופרף נקרא מצוף מל' צפוי פ"א בארך צף תשיעי הרשום בכתב אמת כבר פי' בערך נבל (ביצה לד) עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן (שבת קג) לא חייבו שתי אותיות אלא משום רשום. (חולין לב) והמשתתף עמהם צריך שירשום פי' שעל הרושם מכיר שהוא לכהן (ב"ק פב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא דברי תורה (סנהד' קה) דורשי רשומות אמרו לי גלעד (ברכות כד) דורשי רשומות אמרו לי והיו חייך תלויים לך מנגד זה התולה תפילין פ' פסוקים הרשומים. (גיטין כ) רושמא מחרץ חרץ או כנופי מכניף פי' כגון הרושם בחותם על השעוה חורץ מקום החקיקה והמקום הבולט נשאר כמו שהיה או דוחה בחריצתו מהנה ומהנה ומקבץ כמין גבשושית וזהו הבולט המקובץ מהנה ומהנה השיבו מחרץ חריץ (סוטה יט) שאם רשומו ניכר לא עשה ולא כלום פ"א שימחק המגלה יפה יפה ולא ישאיר בה רישום לכתיבה כל עיקר (סנהד' נב) מה מיתה האמורה בידי שמים אין בה רושם פי' שהרי כשמת אדם שלם בגופו ואין בו חבלה ותחת חגורה נקפה תרגומו רושמיי דמחא חבורה תחת חבורה ת"י תשלומי רשם לא יקרחו קרחה והתוית תיו על מצחית האנשים הוי החוקקים חקקי און תרגום ויי דרשמין רישומין: רשון [היישריק] (חולין סה) סלעם זה רשון נדה נה) ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו כרשון ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב וכו' (א"ב בנוס' כתוב תחלת ברייתו מראשו (בויקרא רבה בריש אשה כי תזריע) בשומי ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליה):