[אנפאנג, הויפט, שפיץ] (תענית יז מנחות סה) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו' (ב"ב נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהד' כו) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה) ריש קטיעא ממלל פי' להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ' ראש שמו קטוע לפי שהיו"ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי' אסיר ואי לא א"ל רישיך והרי פי' אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (שם צג) א"ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי' הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי"א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי' כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה: