[אונריין] (פסחים סח) דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה פי' מי ששוחט הזבח ובשעת שחיטה או בשעת קבלת הדם או בשעת הולכת הדם או חישב בזריקה לאכול הבשר למחר או אפילו כזית מבשר או מעור האליה למחר או חישב לזרוק מקצת דם למחר או להקטיר מקצת אמורין למחר פגול הוא וזה חוץ לזמנו ואסור ליקרב על גבי מזבח ואם עבר והקריבו ולא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם אכל ממנו חייב עליו כרת וזה שקרב המתיר כמצותו שלא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם חשב לזרוק מן הדם בחוץ או להקטיר אימורין בחוץ או לאכול בשר בחוץ על גבי המזבח ואם עבר והקריבו ואכל ממנו אח"כ זהו חוץ למקומו ואין חייבין עליו כרת והכל מפורש (זבחים כח במשנה ובגמרא) פיגול טעון צורה (פסחים עח) כלומר אינו נשרף אלא עד שתעובר צורתו: