טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

חטין שבגללי בקר ושעורין שבגללי בהמה – פרה

"בעי רמי בר חמא: חטין שבגללי בקר ושעורין שבגללי בהמה, מהו? למאי? אילימא לטמויי טומאת אוכלין, תנינא: חטין שברעי בקר ושעורין שבגללי בהמה, חישב עליהן לאכילה אין מטמא טומאת אוכלין" (מנחות, סט ע"א).
 

שם עברי: בקר                      שם באנגלית: Cattle         שם מדעי: Bos taurus

שם נרדף במקורות: שור, פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.


נושא מרכזי: מזון הבקר לעומת מזון החמור והגמל

לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.

 

תקציר: הדיון לגבי גרגירי תבואה שנמצאו בגללים מצביע על האפשרות שהבהמות הואבסו בחיטה ושעורה. קשה להניח שמדובר בגרגירים אקראיים שהשתרבבו לתבן שנותר בשדה או לקש משום שכמותם לאחר שעברו במערכת העיכול זניחה (השפעת מערכת העיכול על גרגירי התבואה מתוארת במאמר "או דלמא משום כחישותא הוא, והשתא נמי כחושה"). מסתבר יותר שהבעייה של רמי בר חמא מתייחסת לתקופות שפע יחסי שבהן ניתן היה להשלים את תזונת הבהמות בגידולים יקרים העשויים לשמש גם את תצרוכת האדם(1) (על מעמד השעורה קראו במאמר "כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה"). כמי שמנסה לדקדק בפשר איזכור צמחים ובעלי חיים מסויימים ולא אחרים, במהלך סוגיות רבות, שמחתי למצוא "תנא דמסייע לי" בפירוש רש"י בסוגייתנו: "בקר - דרכו לאכול חיטים ושאר בהמה כגון חמור וגמל דרכו לאכול שעורין". במבט שטחי ניסוח ספקו של רמי בר חמא נראה מקרי או ספרותי ולכאורה ניתן היה לכתוב גם "שעורין בגללי בקר" ו"חטין בגללי בהמה" אך מדברי רש"י אנו לומדים שיש לניסוח זה רקע ריאלי. בשורות הבאות אנסה להסביר (בתוספת סימני שאלה רבים) מהם השיקולים בהעדפת האכלת בקר בחיטים ואילו חמור וגמל בשעורים.

עלות החיטה גבוהה משל השעורה והיא מתאימה יותר למאכל אדם ולכן האבסת בקר בחיטה מצביעה על שפע יוצא דופן או יתרון בדגן זה על פני שעורה במיוחד לבקר(2). גרגירי החיטה נחשבים למזון יעיל יותר דבר המאפשר להקטין את כמות התבואה שהבהמות צורכות(3). תכולת האנרגיה הזמינה בצורת פחמימות והחלבון גבוהה יותר בחיטה בהשוואה לשאר הדגניים (הפירוט הכמותי ב"הרחבה"). ייתכן ויש יתרון להאכיל בחיטה דווקא בקר משום שהוא זקוק לכמות מזון גדולה יותר בהשוואה לבהמות משא בגלל צורך גדול יותר במקורות אנרגיה וחלבון. הדבר קיים בעיקר כאשר מדובר בפרות חולבות או בבקר לפיטום. היבט נוסף להבדל בין "בקר" ו"בהמה" (על פי הסברו של רש"י) הוא יכולתה של הבהמה לספק את הדרישות התזנתיות על ידי רעייה. הבקר בררני ביחס לצמחים אותם הוא מלחך ואילו החמור והגמל מסוגלים לאכול צמחים קשים וקוצניים. יתר על כן, בהמות משא ורכיבה מבלות זמן רב בדרכים ובצידי הדרכים ומסוגלות להשלים שם את הדרישות התזונתיות ואילו פרות חולבות כלואות ברפתות (כך לפחות המצב בימינו) וכל מזונן מסופק על ידי המטפל. דוגמה נוספת להבדל בין "בהמה" ל"בקר" מפורשת בפסוק בספר איוב (א י"ד): "וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיאמַר הַבָּקָר הָיוּ חרְשׁוֹת וְהָאֲתנוֹת רעוֹת עַל יְדֵיהֶם". בעוד שהבקר היה עסוק בעבודה מאומצת האתונות ניצלו את הזמן לרעייה. 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בדרך כלל נחשבים השעורים כמזון לבהמות ומפורסם מאמר חז"ל לגבי מנחת סוטה: "ר"ג אומר: כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה" (סוטה, יד ע"א) ולכן מנחת סוטה היא מהשעורים. בגמרא בשבת (נא ע"ב) אנו לומדים: "לוי שדר זוזי לבי חוזאי למיזבן ליה חמרא לובא. צרו שדרו ליה שערי, למימר: דניגרי דחמרא שערי"(4). מסופר על חמורו של רבי פנחס בן יאיר (חולין, ז ע"א) שסירב לאכול שעורים שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. גם היום רוב יבול השעורה העולמי מיועד למספוא. השעורה זכתה בשנים האחרונות לעדנה כמאכל אדם והיא הפכה לפופולארית בשוק מזון הבריאות בצד היותה מרכיב עיקרי בתעשיית הבירה.

המיוחד בסוגייתנו הוא האכלת בקר בחיטים שמחירם גבוה בהשוואה לשעורה(5). הפרש המחיר איננו רק תוצאה של העובדה שהשעורה גדלה בתנאים קשים יותר מהחיטה אלא גם מכך שערכה התזונתי של החיטה גבוה יותר וניתן להכין ממנה לחם איכותי יותר (ראו בהרחבה במאמר "מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין"). שילוב שני הגורמים שהם העלות הגבוהה בהאכלת בהמות בחיטה ומצד שני ערכה התזונתי הגבוה היווה שיקול בהקצאתה למאכל גם לבהמות.
 

האכלה בשעורה

על פי רש"י הבהמות שבגלליהן נמצאו גרגירי שעורה הן החמור והגמל. הסיבה העיקרית להעדפת השעורה כמזון לבהמות היא עלותה הנמוכה יחסית ואיכותה הירודה כחומר גלם לאפיית לחם. ערכה התזונתי של השעורה נמוך גם עבור בהמות בגלל תכולת סיבים גבוהה ("כיון דמחדש אתי ומשעורין אתי") על חשבון כמות העמילן. למרות זאת, ובניגוד לבקר, הרי שדי בשעורה (ואפילו קש ותבן) על מנת להשלים את תצרוכת האנרגייה הרצויה של בהמות בית אלו. הסיבות לכך הן שתים: א. פעילותם הרגילה של בהמות המשא והרכיבה צורכת אנרגייה רבה המושקעת בתנועה, נשיאת משאות ולעיתים חריש אך כנראה שיעורה נמוך מהאנרגייה הנדרשת לצורך הפרשת חלב על ידי פרות או פיטום. ב. עיקר פעילותם היומית של בהמות אלו היא בדרכים וכך חלק משמעותי ממזונם עשוי להגיע מצמחים שהם פוגשים בדרכם. לרשותם עומד מגוון צמחים גדול משום שהם אינם בררנים ומסוגלים לאכול צמחים שאינם ראויים למאכל על ידי אוכלי עשב אחרים.

על יכולתו של הגמל לאכול מזון קוצני וקשה אין צורך להאריך. בגמרא בשבת (קמד ע"ב) אנו לומדים: "... דתנן: המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר: קדש, וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין. ואמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר? שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם" (ראו במאמר "שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם"). בדומה לגמל גם החמור מסוגל לנצל מזון צמחי באיכות ירודה. מוצא החמור הוא באיזורים יובשניים בהם צפיפות הצמחים נמוכה והם בעלי ערך אנרגטי נמוך. כתוצאה מכך יש לחמור כמה התאמות יחודיות שאיפשרו לו לשרוד באיזורים אלו. ההתאמה הראשונה היא מעבר איטי יחסית של המזון במערכת העיכול. הדבר מאפשר עיכול וספיגת חומרי הזנה יעילים יותר משום שהמזון נמצא במגע ממושך יותר עם אנזימי עיכול ומיקרואורגניזמים הנמצאים במעי האחורי. בגלל הנדירות היחסית של המזון בבתי גידולם הצחיחים, אבות המוצא של החמורים הותאמו למגוון גדול יותר של צמחים והם ניזונים לא רק מעשב אלא גם משיחים מעוצים, עצים וצמחים רחבי עלים. לחמורים נטייה לרעות גם כאשר אינם רעבים ומסיבה זו תזונה מתאימה של חמורים צריכה לכלול צמחים עשירי סיבים בעלי ערך אנרגטי נמוך על מנת למנוע השמנת יתר ומחלות אופייניות. מזון מומלץ הוא תבן נקי, מזון הדומה ביותר לצמחים שהחמורים מוצאים בבית גידולם המקורי. התבן דל קלוריות אפילו בהשוואה לשחת או חציר ומכיל רק מעט חלבון.
 

האכלה בחיטה

עלותה הגבוהה של החיטה מביאה לכך שבדרך כלל אינה משמשת להאכלת בהמות. האכלה בחיטה עשוייה להתרחש במצבים של שפע קיצוני או כאשר קיים יחס גבוה של תועלת לעומת עלות. אם נסיק מהמקובל בימינו לגבי העת העתיקה הרי שבבקר, בניגוד לחמורים והגמלים, קיים מתאם חיובי בין ההשקעה במזון והתפוקה. לבהמות המשא יש לספק מזון ברמה שתאפשר להם להיות פעילים ואילו בעודף מזון, מעבר למינימום הנדרש, אין תועלת, ואולי יש אף נזק. מסיבה זו הם עשויים להסתפק במזון דל הכולל תבן וצמחים קוצניים. לעומת זאת התועלת בגידול בקר תלויה במידה רבה באספקת מזון בכמות העולה על המינימום הנדרש למטבוליזם הבסיסי ותנועה. הדבר נכון בין אם מדובר בפרה חולבת ובין אם מדובר בפיטום בקר לבשר. כמות החלב ותוספת המשקל תלויים לא רק במבנה הגנטי ותנאי הסביבה אלא גם בכמות המזון ואיכותו.

ברפת המודרנית הפרות המניבות חלב אינן יוצאות למרעה, בניגוד לבקר לבשר, ותזונתן מבוססת רק על האכלה מבוקרת. עיון בתפריטים המומלצים למגדלי בקר מגלה הקפדה רבה בבנייתם באופן הכולל יחס נכון בין אבות המזון, ויטמינים ומינרלים בהתאמה לגיל הפרה ומטרת הגידול. הפרות ידועות כבררניות ולכן מגדלי הפרות מערבבים את מרכיבי המזון באופן שימנע בחירה של פריטי מזון מסויימים והימנעות מפריטים אחרים שאינם ערבים לחיך הפרה אך דרושים לאיזון התפריט. קיימות עדויות לכך שכבר בעת העתיקה נהגו להאביס פרות וייתכן אם כן שהן הוזנו בחיטה בעלת הערך הקלורי ותכולת החלבון הגבוהים. התשואה הגבוהה יחסית בגידול בקר הצדיקה את השימוש במזון שעלותו גבוהה. 
  

תמונה 1.  חמור בשדות ליד עין סוכות		תמונה 2.

תמונה 3.		תמונה 4. חליבת פרה מנוקדת  ציור על קבר מהתקופה הפרעונית (2,000 לפנה"ס) מקור: https://wellcomeimages.org/

הרחבה

באופן כללי רמת החלבון הגולמי בחיטה הגבוהה ביותר בהשוואה לכל הדגניים הנאכלים. הממוצע הוא 15.9% אך היא יכולה להגיע ל – 19% בחיטת הדורום. השעורה מכילה 12.7% חלבון, תירס 10.3%, 15.7% בחיטפון (בן כלאיים של חיטה ושיפון) ו – 11.6% בשיבולת שועל. תכולת העמילן הממוצעת בחיטה היא 70.9% ערך ביניים בין 64.3% בשעורה ל - 75.7% בתירס. כמות הסיבים בחיטה היא 10% ואילו בשעורה 21%. שבולת שועל מכילה 35% סיבים. 

(1) תקופה מעין זו הייתה בימי שלמה: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלמה" (מלכים א', ה ה') ובפסוק סמוך (ח') "וְהַשְּׂערִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ וכו'".
(2) לעיתים תנאי גידול או קציר גרועים פוגעים באיכות החיטה וגורמים לכך שאינה מתאימה לצריכת אדם אלא רק לבהמות.
(3) עם זאת החיטה נחשבת למזון התוסס במהירות ועלול לגרום לחומציות יתר בקיבה (Acidosis) המעלה את הסיכון לפצעים בכבד. סכנה נוספת קיימת בגלוטן המגביל את תנועתיות הכרס.
(4) פירוש: מסופר: לֵוִי שְׁדַר זוּזֵי [שלח זוזי, כסף] לְבֵי חוֹזַאי לְמִיזְבַּן לֵיהּ חֲמָרָא לוּבָא [לקנות לו חמור לובי] שהוא משובח ביותר. צָרוּ שְׁדַרוּ לֵיהּ שַׂעֲרֵי [צררו לו את הכסף ושלחו עמו שעורים], ועשו כן כדי לְמֵימַר דְּנִיגְרֵי דַּחֲמָרָא שַׂעֲרֵי [לומר לו על ידי כך שפסיעות החמור תלויות בשעורים שאוכל], שאם ישפר את מזונו של החמור יהיה משובח כחמור לובי.
(5) אלישע (מלכים ב', ז') התנבא על קץ הרעב: "... כּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁערִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שׁמְרוֹן". 

מקורות עיקריים

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.