טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

או דלמא משום כחישותא הוא, והשתא נמי כחושה – חיטה

 

"בעי רמי בר חמא: חטין שבגללי בקר ושעורין שבגללי בהמה, מהו? ... אלא למנחות, פשיטא דלא, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך! לא צריכא, דנקטינהו וזרעינהו וקא בעי לאיתויי מנחות מינייהו, מאי? משום דמאיסותא הוא, וכיון דזרעינהו אזדא למאיסותייהו, או דלמא משום כחישותא הוא, והשתא נמי כחושה? תיקו" (מנחות, סט ע"א).

פירוש: בעי [שאל] רמי בר חמא: חטין שנמצאים בתוך גללי בקר [שפלטתן הבהמה בתוך צואתה], וכן שעורין שנמצאים בתוך גללי בהמה, מהו דינם? ... אלא אם תאמר שבעייתו של רמי בר חמא היא לענין לקיחתן של החיטים והשעורים הללו למנחות אך בזה אין מקום לבעיה שהרי פשיטא [פשוט] הוא שלא ניתן לעשות כן, כפי שנאמר בתוכחת הנביא מלאכי את המביאים למקדש מן הדברים המאוסים, ומבזים את שם ה' ... הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] בעייתו של רמי בר חמא אלא באופן מסויים זה, דנקטינהו [שאסף אותן] בתחילה מתוך הגללים, ולאחר מכן זרעינהו [זרע אותן] באדמה ועמד וקצרן, וקא בעי לאיתויי [ועתה הוא רוצה להביא] מנחות מינייהו [מהן] והשאלה היא: מאי [מה] הדין? וצדדי הבעיה: האם עיקר פסולן בתחילה של החיטים והשעורים הללו שנלקטו מתוך הגללים משום דמאיסותא [של מאיסות] הוא זה, ומעתה יש מקום לומר כי כיון דזרעינהו אזדא למאיסותייהו [כיון שזרע אותו הלכה, נעלמה, מאיסותן], ותהיינה מותרות למנחה. או דלמא [שמא] יש לומר כי עיקר פסולן בתחילה משום כחישותא [רזון] הוא, שבזמן שהיו במעי הבקר איבדו את מלאותן ובריאותן, ומעתה יש מקום לומר כי אף השתא [עכשיו], לאחר שעמד וזרען וצמחו מחדש, נמי [גם כן] התבואה הגדלה מגרגירים אלה היא כחושה, ולכן היא פסולה למנחה. ומסכמים כי אף שאלה זו לא נפתרה, ותיקו [ותעמוד] במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: חיטה   שם באנגלית:  Wheat   שם מדעי: Triticum aestivum L


נושא מרכזי: הירידה בחיוניות גרגירי חיטה מעוכלים למחצה.
 

לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.

על פי הצד השני בספק הגמרא, לגבי גרגירים העוברים במערכת עיכול של בהמה, ירידה באיכותם גורמת לירידה באיכות היבול המתקבל מהם. בלשון רש"י: "והשתא כחישי - דכיון שנתעכלו במעי הבהמה שוב אין מגדלין חטין מלאין ובריאין כדמעיקרא". את מאמר זה זה אקדיש לבחינת הקשר בין איכות זרעים לאיכות הגידולים העולים מהם (ראו תאור של מבנה גרגיר החיטה ב"הרחבה"). גרגירי תבואה העוברים במערכת העיכול של בהמה חשופים להשפעת חומצות ואנזימי עיכול. עיכול התאית מתבצע על מיקרואורגניזמים החיים בכרס. ניתן לשער שחלק מהגרגירים שיפלטו לא יהיו חיוניים בגלל פגיעה בעובר הנמצא בתוך הגרגיר. גרגירים אלו אינם נובטים וספק הגמרא בוודאי אינו נוגע להם. לעומת זאת חלק גדול יחסית של גרגירים נשאר מוגן על ידי מעטה קליפות שאינן מתעכלות במהירות ("חטה בקליפתה, ושעורה בקליפתה"). במקרים רבים מעטה הגרגירים לא מתבקע משום שמעלי הגרה אינם לועסים את מזונם אלא בולעים אותו(1). בתקופתנו מקובל לרסק את גרגירי התבואה לפני השימוש בהם כמספוא.

ספק הגמרא הוא לגבי גרגירים שבהם לא נפגע העובר אך הם "הוכחשו" כלומר הצטמקו כתוצאה מעיכול חלקי של מאגר חומרי התשמורת הנמצא באנדוספרם (ראו ב"הרחבה"). חומרי התשמורת בחיטה והשעורה הם עמילן וחלבון ובתהליך העיכול הם מתפרקים ונספגים. יש להקדים שחומרי התשמורת באנדוספרם משמשים לאספקת אנרגיה הדרושה להתפתחות עובר עד השלב שהוא מפתח עלים, המבצעים פוטוסינתזה, ומסוגל לספק את דרישות האנרגיה בכוחות עצמו.

חז"ל היו מודעים לקשר בין הידלדלות הזרע והתפתחות הנבט כפי שאנו לומדים מהשימוש בביטוי "דבר שזרעו כלה" ביחס לגרגירי תבואה: "אמר ליה אביי: מאי שנא מכל חיטי ושערי דעלמא? אמר ליה: דבר שזרעו כלה לא מיבעיא לי, אלא כי קמיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה וכו'" (מנחות, ע ע"א). מפרש רש"י: "דבר שזרעו כלה - כגון חיטי ושערי שהזרע כלה בקרקע ומתעכל ויצא זרע ירק ובא זרע אחר". השאלה העומדת לפנינו היא האם כמות היבול ואיכותו תלויה בגודל הזרעים או בניסוח אחר בכמות חומרי התשמורת העומדים לרשות העובר הנובט. ידוע לכל שלתנאי הגידול של התבואה יש השפעה משמעותית ביותר על גודל היבול אך לדברי הגמרא גם ל"נקודת הפתיחה" של הגרגירים (או הנבטים) יש חשיבות.

כמה מחקרים נערכו בשני העשורים האחרונים כדי לענות על השאלה האם לגודל הזרע יש השפעה על משתנים הקשורים לאיכות היבול (גובה השיבולים, מספר הגרגירים, משקלם ועוד). מחקר שנערך בשתי עונות גידול בין השנים 2004-2006 בדק את שאלה זו בחיטת הלחם(2). החוקרים חילקו את הגרגירים ל – 4 קבוצות גודל (קטנים מ – 2.2 מ"מ, 2.2-2.5 מ"מ, 2.5-2.8 מ"מ וגרגירים גדולים מ – 2.8 מ"מ) שנזרעו בקבוצות של 450 גרגירים למ"ר. השמוש בגרגירים הגדולים ביותר שיפר את כמות היבול ב – 15% ואת שיעור הנביטה וההצצה (emergence). משקל הזרעים היה גדול יותר דווקא בשיבולי הזרעים הקטנים משום שאחוז הנביטה שלהם היה קטן ולכן התפתחו מעט שיבולים בכל יחידת שטח. ניתן להניח שבהשוואה בין מספר זהה של שיבולים ליחידת שטח משקל הזרעים שיתקבלו משיבולי הזרעים הגדולים יהיה גדול יותר. כמסקנה ממחקרם המליצו החוקרים להשתמש לזריעה בגרגירים גדולים ככל הניתן. העובדה שהתפתחות הנבט תלויה באספקת חומרי תשמורת מהאנדוספרם גורמת לכך שאיכות הנבטים תהייה במתאם עם כמותם בזרע. כמות גדולה של חומרי תשמורת מאפשרת התפתחות מוצלחת יותר של הנבט המסוגל לנצל באופן מיטבי את המשאבים העומדים לרשותו. נבט גדול מסוגל לנצל טוב יותר את המים והמינרלים בסביבתו ולהתמודד עם תקופות יובש קצרות.

יש להסתייג מתוצאות מחקר זה בהקשר של שאלתנו משום שאין בו הוכחה חד משמעית לכך שהתוצאות הטובות יותר המושגות בזריעת גרגירים גדולים נובעות ישירות מתכולת חומרי תשמורת בכמות גדולה יותר. ייתכן שגרגירים גדולים מבטאים הרכב גנטי מוצלח יותר המתבטא במקביל בייצור גרגירים גדולים. תשובה לשאלתנו מתקבלת ממחקרים אחרים המוכיחים שהרכב גנטי משובח מאפשר לגרגירים לאגור יותר חומרי תשמורת ובכך מביא להתפתחות טובה יותר של השיבולים המתבטאת בסופו של דבר בעליה במספר הגרגירים וגודלם(3).

בתצפית אחרת נמצא שלגרגירים גדולים יש תוצאות טובות יותר רק בשדות בהן קיימת השקייה והגידול אינו מתבסס רק על מי גשמים(4). לאור העובדה שחז"ל הגבילו את הבאת המנחה רק מאיזורים ושדות בהם גידול התבואה הוא המיטבי ניתן להניח, לאור המחקרים השונים, ששדות בהם נזרעו גרגירים מצומקים (גם אם רק בגלל עיכול חלקי) אינן נחשבות לשדות ראויות למטרה זו ("שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות", "ולא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים").

 

הרחבה

 

מילון מונחים:
אלאורון – השכבה הפנימית העוטפת את האנדוספרם ומהווה חלק מהסובין. ברוב הדגניים התרבותיים האלאורון מורכב משכבת תאים אחת. בדגניים בעלי אנדוספרם המכיל עמילן 30% האלאורון מכיל מחלבון הגרגיר. בעת הנביטה האלאורון מפריש (כתוצאה מגירוי על ידי גברלין המופרש על ידי העובר) אנזימים המפרקים את העמילן והחלבונים האגורים באנדוספרם והופך אותם זמינים להתפתחות הנבט. 
אנדוספרם - רקמת מזון המצויה סביב העובר בזרע. האנדוספרם מכיל את חומרי התשמורת (פחמימות, חלבוניים ושומניים) הדרושים להזנת הנבט עד להתפתחות עלים ירוקים מטמיעים. יש צמחים שבזרעיהם מתפתחת בתחילה רקמת אנדוספרם אך היא מוחלפת על ידי פסיג או פסיגים הסופגים את חומרי התשמורת מהאנדוספרם.
גדיל פיגמנט – בחלק הפנימי של קפל גרגיר החיטה מתרכזים פיגמנטים היוצרים כעין גדיל השקוע בתחתית הסדק ועובר לכל אורכו. בחתך רוחב הגדיל נראה כעגול כהה. נוכחות של עגול כהה בחתך הרוחב של הגרגיר מצביע על כך שהחיטה הבשילה.
חותלת - הנצרון (הצמח העוברי) מורכב מגבעולון קצר ומעלים החופים זה על זה. העלה החיצוני נקרא חותלת והוא דמוי חרוט חלול (שבתוכו יושבים שאר עלי הנצרון) מחודד בקצהו העליון. החותלת פורצת עבור הנצרון את קליפת הקרקע ואינה ממשיכה להתארך. העלה השני, שהוא העלה הרגיל הראשון, קורע את חוד החותלת ופורץ דרכה החוצה. 
מגינית - בצמחים שונים הפסיגים (העלים העובריים) התפתחו למגינית (דמוית-פסיג) העוטפת את העובר וומהווה מחיצה בינו לבין האנדוספרם. המגינית מפרישה אנזימים לפירוק חומרי התשמורת לשם ניצולם בעת התפתחות הנבט. 
מעטה הזרע – מעטה הזרע כשמו כן הוא והוא מהווה אחת מהשכבות העוטפות את הזרע יחד עם האלאורון ומחוצה לו.
פומה - הפתח דרכו ינבט הזרע הוא לעתים "צלקת" קטנה המסמנת את הנקודה בה היה מחובר הזרע לפרי. בזרעים רבים (לא בחיטה), הפתח דרכו נכנס הנחשון לשחלה (בתהליך ההפריה) משמש מאוחר יותר כפתח הנביטה. 
פריקארפ – קליפת הפרי. בדרך כלל מורכב הפריקארפ משלוש שכבות. בפירות עסיסיים הפריקארפ הוא החלק העיקרי הנאכל על ידינו.
קפל – הסדק העובר לאורך החיטה. 
שורשון – החלק בעובר המתפתח לשורש הצמח.
 

תודה לאיתמר מנדל מגד"ש הר חברון על הערותיו.

 

---

(1) שיעור גדול יותר של גרגירים נפלט שלם בבקר בהשוואה לצאן הלועס אותם באופן יעיל יותר.

  

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)