סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

  

כיון שמסר לו משכוכית קנה – צאן

 

"המוכר עדר לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית קנה. היכי דמי? אי במשיכה, ליקני במשיכה! אי במסירה, ליקני במסירה! לעולם במשיכה, ובעי למימר ליה לך משוך וקני, וכיון דמסר לו משכוכית, כמאן דאמר ליה לך משוך וקני דמי. מאי משכוכית? הכא תרגמו: קרקשתא, רבי יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא; כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא" (בבא קמא, נב ע"א).
 

פירוש: אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם [בשם] ר' יַנַּאי: הַמּוֹכֵר עֵדֶר צאן לַחֲבֵירוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ המוכר לקונה את המַשְׁכּוּכִית קָנָה. ושאלו אף שם: הֵיכִי דָּמֵי [כיצד בדיוק היה הדבר] דרך הקנין? אִי [אם] בִּמְשִׁיכָה קנה לִיקְנֵי [שיקנה] בִּמְשִׁיכָה, אִי [אם] בּדרך מְסִירָה קנה לִיקְנֵי [שיקנה] בִּמְסִירָה! ומשיבים: לְעוֹלָם מדובר שהקנה לו בִּמְשִׁיכָה, וּבָעֵי לְמֵימַר לֵיהּ [וצריך היה המוכר לומר לו לקונה]: "לֵךְ מְשׁוֹךְ וּקְנֵי" [וקנה], וְכֵיוָן שמָסַר לוֹ מַשְׁכּוּכִית, כְּמַאן [כמי] שאָמַר לֵיהּ [לו] "לֵךְ מְשׁוֹךְ וּקְנֵי" דָּמֵי [נחשב]. ושואלים: מַאי [מה היא] מַשְׁכּוּכִית זו? ומשיבים: הָכָא [כאן, בבבל] תַּרְגְּמוּ: קַרְקַשְׁתָּא [פעמון] שהרועה מקשקש בו והעדר הולך אחריו. ר' יַעֲקב אוֹמֵר: עִיזָּא דְּאָזְלָא בְּרֵישׁ עֶדְרָא [העז שהולכת בראש העדר] והעדר רגיל ללכת אחריה. ומעירים, שפירושו זה של ר' יעקב הוא כִּדְדָרַשׁ הַהוּא גְּלִילָאָה עֲלֵיהּ [כפי שדרש גלילי אחד לפני] רַב חִסְדָּא: כַּד רָגֵיז רָעֲיָא עַל עָנָא, עָבֵיד לְנַגָּדָא סַמּוּתָא [כאשר כועס הרועה על הצאן, הוא עושה את העז המנהיגה, המשכוכית עיוורת] וכך כאשר כועס הקדוש ברוך הוא על ישראל הרי הוא ממנה להם מנהיגים שאינם ראויים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כבש האליה   שם באנגלית: Fat-tailed Sheep   שם מדעי: Ovis orientalis platyura

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין  


שם עברי: עז, תיש    שם באנגלית: Goat   שם מדעי: Capra aegagrus hircus 

שם נרדף במקורות:  שעיר, ברחא 


נושא מרכזי: ההתנהגות העדרית של הצאן.

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצאן הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על עז הבית הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.



הכבשים והעזים הם בעלי חיים עדריים הנוטים לנוע כקבוצה בעקבות פרטים דומיננטיים. פרטים אלו נקראים על פי רבי יעקב המובאים בסוגייתנו בשם "משכוכית" משום שהם מושכים את העדר. באנגלית שם המשכוכית הוא Bellwether ומקורו במנהג לתלות פעמון סביב צווארו של איל מסורס (a wether) המוביל את העדר. הפעמון המצלצל מבשר על הגעת העדר עוד לפני שהוא מגיע לטווח ראיה. מפי ד"ר צח גלסנר (להכרות עם תחומי מחקריו ראו כאן) למדתי שהתנהגות העזים שונה מהכבשים. בעזים אין פרט אחד המוביל את העדר אלא מספר פרטים דומיננטיים. פרטים אלו עשויים להיות זכרים או נקבות הזוכים למעמדם בסולם ההיררכי במהלך קרבות שליטה. במאבקים אלו זוכים הפרטים בעלי גודל גוף גדול וקרניים ארוכות יותר ומכאן שהפרטים הבוגרים הם בדרך כלל מובילי העדר. אחד המחקרים(1) שבדקו את התנהגות העזים מצביע על יתרון לנקבות בוגרות שנולדו בעדר ובעלות קרבת דם לפרטים רבים שבתוכו. בנקבות אלו לא נמצאו מאפיינים פיסיים יוצאי דופן. ייתכן ובתמונה 1 ובסרטון מופיעה נקבה מסוג זה והפעמון התלוי על צווארה הוא אולי ה"קרקשתא". רש"י מפרש: "קרקשתא - גרסינן זוג שמקרקש בה לפני העדר והולך כולו אחריו". מדבריו לא ברור מי מקרקש אך ייתכן שאכן הכוונה לפעמון התלוי על המשכוכית(2). באופן פרדוקסלי (לכאורה) נוכחות זכרים בעדר מחזק את מעמדן של הנקבות הדומיננטיות. 

רש"י מייחס למשכוכית תבונה יתירה: "עיזא דאזלא בריש עדרא – יש לבעל העדר עז חריף ודרך העזים להלך בראש והעדר הולך אחריהם". כפי שאראה להלן ייתכן ומשכוכית איננה נבונה יותר מחברותיה אלא מחקה את תנועת אחד מהפרטים ה"חריגים" בעדר. יחד עם קווי הדמיון בין הכבשים והעזים קיימים גם הבדלים התנהגותיים משמעותיים שאתייחס אליהם בהמשך. אחד מהבדלים אלו הוא במידת ה"אמון" שנותנים חברי העדר במשכוכית כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפירוש רש"י: "עביד לנגדא סמותא – לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין". תאור זה הולם את הידוע לנו על הכבשים אך אני מסופק האם גם עזים יעקבו אחר המשכוכית באופן עיוור. 

 

התנהגות עדרית בכבשים

לכבשים נטייה חזקה לעדריות ועדרים גדולים של כבשים (עד 1,000 ויותר) נעים כגוש אחד. בתמונה 2 ניתן לראות את הכבשים המצטופפות בניגוד לעזים המפוזרות בשטח. נטייה זו תרמה להעדפת הכבשים כמועמדים לביות משום שרועה אחד יכול לשלוט בקבוצה גדולה של פרטים. כבשים שהופרדו מהעדר ואינם רואים פרטים נוספים לידם מגלים סימני מצוקה והם פועים בקול רם או בוטשים בקרקע. על מנת למנוע מהם עקה מיותרת במהלך טיפול או העברה חייבים לדאוג לכך שיהיה להם קשר ראייה עם פרטים נוספים. מחקרים מצביעים על כך שהמספר המינימלי של פרטים הדרוש להתנהגות נורמלית הוא 5. כאשר מופיע גורם מפחיד בשטח הם ממהרים להצטופף לצורך הגנה. התנהגות זו היא למעשה דרך ההגנה היחידה של הכבשים. השימוש בכלבי רועים מנצל את התנהגות זו על מנת לרכז את העדר. הכלב רץ במעגלים סביב העדר וגורם להם להתכנס. תכונה נוספת של הכבשים היא הנטייה ללכת זו אחר זו גם כאשר מדובר בהתנהגות שגוייה. על פי המסופר התנהגות זו גרמה בשנת 2006 במזרח טורקיה למותם של 400 כבשים שקפצו זה אחר זה לגיא בעומק 15 מ'. החל מלידתם הטלאים לומדים לעקוב אחר חברים בוגרים בעדר. הרחלות מעודדות את הטלאים לעקוב אחריהן. בדרך כלל החברים הדומיננטיים בעדר הם המובילים ואחריהם הפרטים הכנועים. כאשר נמצא בעדר איל, בדרך כלל, הוא המוביל.

כאמור, הכבשים מקפידות ללכת זו אחר זו אך התברר שקיימת שונות גנטית בדפוסי ההתנהגות בתוך העדר. פרט או פרטים מעטים מגלים עצמאות ונוטשים את העדר ורועים באופן עצמאי. דפוס התנהגות זה זיכה אותם בשם "חריגים" (outlier). פרטים אלו בדרך כלל חלשים יותר ומתקשים לעמוד בתחרות על המזון עם חבריהם ולכן נאלצים לרעות בבדידות. היתרון בהתנהגות זו הוא במציאת כתמי (patches) מרעה טובים יותר אך מאידך גיסא פרטים אלו חשופים יותר לטריפה. דפוס התנהגות נוסף הוא של פרטים חזקים המפלסים את דרכם אל מרכז העדר. היתרון באינסטינקט זה הוא בהקטנת ההסתברות להיפגע על ידי טורפים. דפוס התנהגות מפורסם הוא של ה"משכוכית" כלומר הכבשה המובילה את העדר. לאמיתו של דבר היא אינה מתקדמת ראשונה אלא עוקבת אחר ה – outlier ומסמנת לשאר העדר שאפשר לעקוב אחריו בבטחה.

הנטייה להתנהג כ –outlier או כמשכוכית היא כנראה גנטית אך לפחות באזורנו מקובל גם לאלף את המשכוכית. הפלחים הערבים והבדואים אינם נוהגים לסרס את הטלאים הזכרים מלבד אלו המיועדים לשמש כמובילי העדר (3). טלאים אלו נלקחים מאימותיהם ביום ההמלטה ומוזנים באופן מלאכותי על ידי הרועה. התלות ברועה במשך 10 הימים הראשונים ללידה גורמת להחתמה). מאוחר יותר הם מאולפים לאכול גרגירים מתוך ידו של הרועה. האימון לשמש כמובילי העדר מתבצע על ידי קשירת הטלה בחבל ארוך המוחזק על ידי הרועה עד לשלב שהוא מתרגל ללוות אותו. מרכיב נוסף באילוף הוא ללמד את הטלה להתקרב לרועה כתגובה להרמת יד. לצורך זה הרועה מרים את ידו תוך כדי הברחת הטלה הקשור בעזרת זריקת אבן. הדבר יוצר התנייה בין הרמת היד ורצון להתקרב לרועה על מנת להימנע מכאב.
 

התנהגות עדרית בעזים

בניגוד לכבשים הרי שעדר עזים נוטה פחות להצטופף. כאשר עזים רועות ללא הפרעה הן מתפזרות בשטח ואינן רועות זו בצד זו כפי שנוהגים הכבשים. בזמן ההנקה העזים משאירות את הגדיים בנפרד זה מזה. בעזים קיימת שונות גנטית רבה הגורמת למגוון התנהגויות המעניק לעדר מבנה פחות אחיד בהשוואה לכבשים. ייתכן גם שסקרנותן וחקרנותן של העזים אחראית לפיזורן בשטח. העזים ובמיוחד התישים מגלים התנהגות תוקפנית כלפי פולשים. מספר המקרים שבני אדם ננגחו על ידי תישים גדול בהרבה משל נגיחות אילים.
 

       
תמונה 1. "משכוכית"          צולמה ליד "בור עוזיהו"             תמונה 2. עדר כבשים מקובץ ועזים מפוזרות   צילם: איתן רענן

 


 


(1) Escos, J. et al, 'Leadership in a Domestic Goat Herd', 1993. Applied Animal Behaviour Science, 38 pp. 41-47.

(2) את הפועל "מקרקשא" כמתייחס לקישקוש ענבל בפעמון אנו פוגשים במסכת ברכות (סב ע"א) אלא ששם הענבל הוא אגוז: "רבא, מקמי דהוי רישא מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא". מפרש רש"י: "אמגוזא בלקנא - נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית, והוא נפנה כנגדה מבחוץ".
(3) בדרך כלל מקובל לסרס את האילים אם הם מוחזקים עד בגרות על מנת להקל על השליטה בעדר.  




א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר