טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ההוא עישבא סמתרי הוה – אכיליאה ריחנית

 

"אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן, פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי. חלם אטמא וטוינן. כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי, דהוו קא מלחשי. כי אתאי לקמיה דאמימר, אמר לי: ההוא עישבא סמתרי הוה, הנהו גומרי דריתמא הוו" (בבא בתרא, עד ע"ב).

פירוש: אָמַר רַב אַשִׁי, אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא [פעם אחת היינו מהלכים במדבר], וַהֲוַאי אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדַן [והיה ירך של בשר איתנו], פְּתַחְנָא וְנַקֵירְנָא וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבֵּי [פתחנו את הירך וניקרנו את גיד הנשה והחלב, והנחנו עשבים עליה], אַדְּמַיְיתִינַן צִיבֵי חֲלַם אַטְמָא [עד שהבאנו עצים נתרפאה הירך], וְטָוֵינָן [וצלינו אותה]. כִּי הַדְרַן לְבָתַר תְּרֵיסָר יַרְחֵי שַׁתָּא [כאשר חזרנו לאותו מקום לאחר שנים עשר חודשי שנה], חֲזִינְהוּ לְהָנְהוּ גּוּמְרֵי דְּהָווּ קָא מְלַחֲשִׁי [ראינו את הגחלים הללו ש עדיין הם לוחשות]. כִּי אֲתַאי לְקַמֵּיהּ [כאשר באתי לפני] אַמֵימָר, אָמַר לִי: הַהוּא עִישְׂבָּא [אותו עשב ששמתם] סַמְתְּרֵי הֲוָה [סם חיים היה], הָנְהוּ גּוּמְרֵי דְּרִיתְמָא הָווּ [אותם גחלים של רותם היו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

 

שם עברי: אכיליאה ריחנית           שם באנגלית: Lavender Cotton          שם מדעי:  Achillea fragrantissima

שם נרדף במקורות: סמתרי, סמתרין


הנושא המרכזי: מהו "סמתרי"?


בסיפורו של רב הונא בר נתן אנו פוגשים מין עשב שהנחתו על איבר פגוע גורמת להחלמתו. אמימר זיהה את עשב זה כ"סמתרי": "כי אתאי לקמיה דאמימר, אמר לי: ההוא עישבא סמתרי הוה". מפרש הרשב"ם: "סמתרי - עשב שמחבר כדאמרינן בהמקבל (ב"מ דף קז:) ובאלו טריפות (חולין דף נד) דעבד ליה סמתרי וחיי". רבינו גרשום פירש: "עשבא דסמטרי. של סם חיים". במילים "עשב שמחבר" כוונת הרשב"ם לכך שה"סמתרי" גורם לאיחוי רקמות דבר המשתמע מהסוגיה ביבמות (קיד ע"ב): "אמר רבא: מאי טעמא דמלחמה? משום דאמרה בדדמי, סלקא דעתא, בכל הני דאיקטול הוא פליט? אם תימצא לומר: כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא, זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברא ודאי מת, ואיכא דעבד סמתרי וחיה"(1). פעולת עשב זה מתוארת על ידי רש"י באופן מפורט יותר בסוגיה בבבא מציעא (קז ע"ב): "ושמואל אמר זה הרוח. שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הכל ברוח. ולשמואל, הא איכא הרוגי מלכות! הנך נמי, אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי"(2). מפרש רש"י: "עבדי סמא וחיי - סם המחבר בשר חתוכה, ומן העשבים הוא, כדאמר בהמוכר את הספינה". המהרש"א בחידושי אגדות (בבא בתרא, עד ע"ב) מפרש שמקור שם העשב סמתרי הוא בפעולה שהוא מבצע: "ההוא עישבא סמתרי כו'. יש לפרש שנקרא כן שזה סם דבעי ליה לתרי לעשותו חד וק"ל".

אמנם הגרסה שלפנינו היא "סמא" אך הערוך (ערך "סמתר"), רש"י וראשונים נוספים גרסו (על פי רוב עדי הנוסח) "סמתר"(3). במגילת אסתר (ב ג') נאמר "ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותוֹ ... ונתון תמרוקיהן". ובתרגום: "... ויתגזר למהוי יהב סמתר". בהמשך המגילה (ב ט') נאמר "ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה וכו'" ובתרגום הארמי: "ושפרת עולמתא בעינוֹי ואטענת חסדא קדמוֹי ופקיד לאתבהלא ית סמתר רבותהא וכו'".

ח. י. קאהוט (ערך "סמתר") הסביר שסמתר היא סמתרין בלשון סורית שמשמעותו היא "מיץ של עשב העומד לתחבושת". אכן רש"י ביבמות (קיד ע"ב) כתב: "סמתרי – תחבושת". בפירוש נוסף כתב קאהוט: "או הורכב מן סם ולשון פרסית תר تر לח כלומר מרקחת לחה וטובה". הוא מעלה את האפשרות על פי פליניוס שסמתרין הוא השם הסורי של הצמח אכיליאה. תפוצת אחד ממיני האכיליאה הנקרא אכיליאה ריחנית היא בנגב ומקבילה לתפוצת הרותם. שיח ריחני קטן זה משמש את הבדווים כתרופה לפגעים שונים. הצעת זיהוי אחרת מובאת ב"תלמוד המבואר" והיא שמדובר בתרופה המופקת מ"עץ דם הדרקון" (דרקונית קינבר, Dracaena cinnabri) (או D. draco). מעצים אלו הגדלים בארכיפלג סוקוטרה בסמוך לתימן בים הערבי מפיקים שרף אדום שבעבר שימש כתרופה חשובה מאד ובעיקר לצורך כיווץ הרקמות כדי למנוע שטף דם.

 

אכיליאה ריחנית

בניסיון לבדוק את היתכנות הזיהויים שהוצעו על ידי קאהוט וה"תלמוד המבואר" סקרתי את תכונותיהם הרפואיות ובעיקר את השפעתם על ריפוי פצעים. אכיליאה ריחנית מקובלת ברפואה הפנימית המסורתית של אזור ערב כתרופה למגוון פגעים. מטפלים בעזרתה במחלות כבד-מרה, דלקות ועויתות במערכת העיכול, דלקות עור, ריפוי פצעים וכתרופה לשיפור התיאבון. לצמח תכונות נוגדות חימצון, אנטי דלקתיות ואנטי מיקרוביאליות. התרכובות הפעילות העיקריות הן פוליפנולים, פלבנואידים, טרפנים ואלקמידים. בערב הסעודית לאכיליאה שימוש רב כתרופה אנטי מיקרוביאלית וכגורם מרפא פצעים. מייחסים לאכיליאה יעילות רבה בריפוי פצעים כרוניים על ידי האצת האיחוי. אצל הערבים, בארץ-ישראל ובארצות השכנות. משתמשים בו לשימוש חיצוני ופנימי. הוא מקובל בין הבדווים בתור צמח רפואה חשוב. משתמשים בו נגד כאבי פרקים, להורדת חום, לפתיחת דרכי הנשימה, להורדת לחץ-דם, נגד סוכרת, להקלה על כאב-בטן.
 

עץ דם הדרקון

לעץ דם הדרקון שרף בעל צבע ארגמן שהיה מוערך מאוד בעולם העתיק. מסביב לאגן הים התיכון הוא שימש כצבע וכתרופה, באיי סוקוטרה משתמשים בו לנוי וכן צביעת צמר, הדבקת כלי חרס, מרענן נשימה ושפתון. השורש מפריש שרף מסטיק, המשמש במי גרגור כממריץ ובמשחת שיניים. דם הדרקון שימש כמקור לכה עבור יצרני כינורות איטלקיים מהמאה ה - 18.

לשרף העץ היסטוריה ארוכה של שימוש רפואי. יוונים, רומאים וערבים השתמשו בו בריפוי פצעים. לדוגמה: פצעים פתוחים, כיבים בחלל הפה, אקזמה, כוויות קלות ופצעי קיבה, כדי לעצור דימומים חיצוניים ושטפי דם. כחומר קרישה, כתרופה לשלשולים, למחלות דיזנטריה, להורדת חום. מחקרים מבוקרים אוששו את השימוש ברפואה המסורתית ומצאו שאכן לשרף עץ הדרקון יש פעילות נוגדת שלשולים ונוגדת כיבי קיבה. לשרף פעילות אנטי מיקרוביאלית, אנטי ויראלית, אנטי-גידולית, אנטי-דלקתית, משככת כאבים, מסייעת לריפוי פצעים ונוגדת חמצון. מספר פיטוכימיקלים בודדו מ-D. cinnabari ונבדקו המבנים והפעילות הביולוגית של העיקריים בהם.

  

תמונה 1. אכיליאה ריחנית         צילם: אורי פרגמן - ספיר		תמונה 2. עץ דם הדרקון       צילם: Alex38

  

 

---

(1) פירוש: אמר רבא: מאי טעמא [מה הטעם] שכשהיתה מלחמה אין סומכים על עדותה — משום דאמרה בדדמי [שאומרת מה שנידמה לה], שהיא אומרת בליבה: סלקא דעתא [יעלה על הדעת] שבכל הני דאיקטול [אלה שנהרגו], הוא, בעלי בלבד, פליט [נמלט]? אם תימצא לומר בכל זאת, כיון ששלום בינו לבינה נטרא [שומרת, מחכה] עד דחזיא [שרואה] ממש שמת, בכל זאת זימנין דמחו ליה בגירא [פעמים שמכים אותו בחץ] או ברומחא [ברומח] וסברא [והיא סבורה] שודאי מת מחמת המכה, ובאמת אין זו הוכחה, שכן איכא דעבד סמתרי [יש מקרים שעושה מישהו תרופה לנפגע] וחיה (מתרפא) על אף המכה.
(2) פירוש: ושמואל אמר: "כל חולי" זה הרוח ומעירים: שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר שמואל: הכל ברוח. כלומר, כל הפגעים הבאים על בני אדם הם מחמת רוח שנכנסת בפצעים ובחלל הגוף. ושואלים: ולשיטת שמואל, הא איכא [הרי יש] הרוגי מלכות ושאר הנהרגים בפציעה וכיוצא בהם ולא ברוח! ומשיבים: הנך נמי, אי לאו זיקא, עבדי להו סמא וחיי [אלה גם כן, לולא הרוח היו עושים להם סם והיו מתרפאים], ומחמת הרוח אינם מתרפאים.
(3) פרופ' נ. ה. טור-סיני פירש בספרו "הלשון והספר" (עמ' 108) את המילה "סמותא" המופיעה בפתגם המובא בגמרא בבבא קמא (נב ע"א) "כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא" באופן חיובי בניגוד לדעת המפרשים. הפירוש המקובל הוא שכאשר הרועה כועס על העדר הוא מעוור את "נגדא" כלומר את המשכוכית (ראו במאמר "כיון שמסר לו משכוכית קנה" (בבא קמא, נב ע"א). "סמותא" היא אם כן עיוורת. טור-סיני סבר ששורש המילה "סמותא" הוא "סמא" כלומר תרופה. הפתגם התפרש באופן מקביל לפסוק "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות, לב י'). כוונת הפתגם היא כשהרועה כועס על העדר במי הוא מתנחם? במשכוכית הנאמנה לו. פירוש המילים המדויק: "כשהרועה כועס על העדר עושה הוא את המשכוכית תרופה ומרפא". "סמותא" איננה לשון סמיות אלא לשון תרופה. טור-סיני מציע להגיה "כד רגיז רעיא על ענא עביד למשכוכיתא (לנגדא) סמתר" בדומה לביטוי "עביד סמתר" המופיע בבבא מציעא, ביבמות וחולין (ראו לעיל).

 

מקורות עיקריים: 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)