![]() |
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בצפור דרור שיערו רבנן – דרור הבית
|
![]() |
![]() |
|
תמונה 1. דרור הבית - זכר צילם: Fir0002 | תמונה 2. דרור הבית - נקבה צילם: Diliff |
![]() |
![]() |
|
תמונה 3. דרור הבית - האכלה צילם: משה חובב | תמונה 4. דרור הבית - שרטוט מתוך הספר "זבחי כהן" |
ההבדל בין הציווי בתורה, לגבי צפורי המצורע, לבין ביטויו בדברי חכמים במשנה, נדון רבות על ידי המפרשים. התורה מצוה על המצורע להביא לטהרתו שתי צפורים טהורות (ויקרא, יד ד-ז): "... וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ... ושחט את הצפור האחת ... ושלח את הצפור החיה על פני השדה". מפשט הפסוק משתמע שכל הצפורים הטהורות כשרות לטהרת המצורע אך במשנה בנגעים (פי"ד) מצאנו שיש לקחת דווקא צפור דרור או דומה לה: "כיצד מטהרין את המצורע? ... ומביא שתי צפרים דרור" (מ"א). "שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים, ולקיחתן כאחת, אף על פי שאינם שוות כשרות ... שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור, יקח זוג לשניה(9), הראשונה מותרת באכילה וכו'" (מ"ה). מפשט דברי המשנה משתמע שאכן מבין כל ה"צפרים" רק הדרור (או אולי קבוצת מיני "דרור") כשר לטהרת מצורע. יתר על כן, מדברי המשנה - "שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה" - משתמע, שגם בדיעבד עופות שאינם דרור פסולים שהרי גם לאחר שחיטה יש צורך להביא דרור במקום הצפור השחוטה. כמה מהמפרשים, ביניהם הרמב"ן (ויקרא, יד ד') דוחים את הראיה ולדעתם אם התברר שהצפור השחוטה איננה דרור יש צורך להביא במקומה דרור רק על מנת שזוג הצפורים יהיה ממין אחד. פסול זה שונה מהפסול שנאמר ברישא שהוא פסול רק מלכתחילה. הרמב"ן מסכם את הדיון ב"ויקרא" (שם) במסקנה שציפור שאיננה דרור פסולה אף בדיעבד אלא שהוא מעלה את האפשרות שקיימים כמה מיני דרור:
"והנכון שיעלה מכל זה הוא, שנאמר שכל צפור שאינו דרור פסול אפילו בדיעבד מן המדרש הזה, שלא שנו במשנתנו מצותן שיהו דרור אע"פ שאינן דרור כשרות, כמו ששנינו בשוות. וכל הדרורים בעלי פטפוט הם. ומה שאמרו בת"כ "לא טמאות", מפני שיש אף בטמאין מינין שהם דרור כגון הסנונית לרבי אליעזר. או יהיה פירושו, למעט טמאות לך, שהן האסורות והטרפות כמו שהעלו בגמרא בפרק שלוח הקן (חולין קמ א), וזהו ההגון בעיני"
הרמב"ן מתייחס בדבריו לסוגית הגמרא בחולין (סב ע"א): "אמר רב יהודה: עוף המסרט כשר לטהרת מצורע, וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים". הרמב"ן סובר שהסנונית היא מין דרור ולרבי אליעזר הסובר שהיא מין טמא התורה מיעטה אותה ואילו לחכמים הסנונית תהיה כשרה לטהרת מצורע. לענ"ד אין בסוגיה זו ראיה מוחלטת שהסנונית היא מין דרור משום שרב יהודה עוסק בכשרותה של הסנונית וייתכן שבהכשירו אותה לטהרת המצורע כוונתו לומר שהיא צפור טהורה הכשרה בדיעבד למצורע אך אין היא מין דרור הכשר מלכתחילה. חלק ממאפייני הדרור כפי שהם מתוארים במקורות השונים מעוררים ספק רב האם אכן הסנונית כפי שהיא נקראת בימינו ראויה להקרא דרור. אמנם הסנונית מקננת במגורי האדם אך היא אוספת את מזונה בגובה רב, קשה לתאר את קולה כפטפוט והיא ניזונה מחרקים מעופפים ולא "מפיתו של האדם".
על גודלו של הדרור ניתן לעמוד מתוך דברי הגמרא בסוטה (טז ע"ב): "תנו רבנן: שלשה צריכין שיראו, עפר, סוטה, ואפר פרה, ורוק יבמה. משום רבי ישמעאל אמרו: אף דם צפור. מאי טעמא דרבי ישמעאל? דכתיב: וטבל אותם בדם הצפור וגו' ותניא: בדם, יכול בדם ולא במים? ת"ל: במים. אי מים יכול במים ולא בדם? ת"ל: בדם. הא כיצד? מביא מים שדם ציפור ניכר בהן, וכמה? רביעית וכו'". אמנם לא ערכתי ניסוי על מנת לקבוע מהו גודל הציפור שדמה ניכר בתוך רביעית מים (הגר"ח נאה – 86 סמ"ק והחזו"א – 150 סמ"ק) אך ניתן להניח שאין מדובר בצפור גדולה. ברש"י במסכת עבודה זרה (לח ע"ב) מצאנו: "כל שאין צפור דרור כו' - שפיה קצר דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים". כותב תוי"ט (נגעים, פי"ד מ"א): "... ומצאתי בפי' הרמב"ן על החומש שכתב שיתכן שיהיה השם בקטנה בלבד. ובגמרא כך הוא נראה ממה שאמרו במסכת סוטה [דף ט"ז] הבא מים שדם צפור ניכר כו' בצפור דרור שיערו חכמים אין לך גדולה כו'". לגבי זימון (הכנה) לאכילה ביו"ט אומרת הגמרא (ביצה, כה ע"א): "והתניא חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור דרור צריך לקשור בכנפיה, כדי שלא תתחלף באמה". מפרש רש"י (שם): "צפור דרור - קטנה היא, והאם והבת שוות. והמקושרים - בכנפיהם, סימן הוא להם". מסוגיה זו ניתן להסיק במידה רבה יותר של ביטחון שהדרור הוא צפור קטנה.
אחד הקוראים הפנה אותי לדברי התוס' בזבחים (עב ע"א) ד"ה "אלא למאן דאמר" (בסוגיה העוסקת בששת הדברים שאינם בטלים ברוב) שמדבריו עולה שקיימים "צפורי דרור" גדולים: "וציפורי מצורע מיירי בציפורי דרור גדולים וחשיבי". במהדורת עוז והדר (תש"ע-תשע"א) צויין במדור הגהות וציונים אות ז' על דברי התוס' הנ"ל בשם "בנין שלמה לחכמת בצלאל': "והא דחשיב במתני' דע"ז צפרי מצורע מיירי בצפר דרור גדול וחשיב מתורין ובני יונה וחשיב כששה דברים וא"ת כו'". אין בידי דרך נוחה ליישב את התוס' אך מלשונו משתמע שלא כל "צפורי דרור" גדולים אלא שלענייננו מדובר ("מיירי בצפורי דרור גדולים וחשובים") בצפורים גדולות במיוחד. אם נקבל את הגישה המבחינה בין "צפורי מצורע" או אפילו "צפורי דרור" כקבוצה כללית של צפורים טהורות והדרור כמין פרטי (או אפילו כקבוצה מצומצמת) הרי ייתכן והתוס' מתייחס לקבוצה הכללית ובתוכה ניתן למצוא מינים טהורים הגדולים מהתורים ובני היונה כדוגמת בני משפחת הפסיוניים: חגלה, קורא ופרנקולין (ראה בתמונה 5). את סתירת הסוגיות ניתן ליישב בדרך אחרת (שלא על פי התוס') ולומר שמעמדם של צפורי מצורע לא נובע מגדלם אלא מחשיבותם המיוחדת בדומה לאגוזי פרך (ערלה, פ"ג מ"ז) המצטיינים באיכותם ולאו דווקא בגדלם ולכן אינם בטלים.
כך או כך קשה להניח ש"צפור דרור" הנמכרת באיסר חשובה באופן מוחלט מתורים ובני יונה משום שערכם של האחרונים (לפחות על פי פירוש רש"י) גבוה ובמקומות מסוימים אף יותר מכבש. בגמרא במנחות (קז ע"א) אנו מוצאים: "מתניתין. הרי עלי עולה - יביא כבש, ר' אלעזר בן עזריה אומר: או תור או בן יונה". אומרת הגמרא שם שת"ק ורבי אלעזר בין עזריה אינם חולקים משום ש"מר כי אתריה ומר כי אתריה". מפרש רש"י בעמוד ב': "מר כי אתריה ומר כי אתריה - באתריה דת"ק גריע כבש מעוף ובאתריה דרבי אליעזר גריע עוף מכבש". תוספת הסבר לדברי רש"י מצאתי בשפת אמת: "... והנה רש"י פירש מר כי אתריה דיש מקומות דתור נמכר ביוקר מכבש וכו'". ניתן להוסיף שלא רק למקום יש השפעה על מחיר תורים ובני יונה אלא גם העונה או העיתוי. במשנה בכריתות (פ" מ"ז) אנו מוצאים: "... מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב. אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין. נכנס לבית דין ולימד: האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה. ועמדו קינים בו ביום ברבעתים".
על ערכם של כבשים וציפורים ראה עוד במאמרו של הרב דוד כוכב בפורטל הדף היומי כאן.
תמונה 5. חוגלה - הרי ירושלים צילם: נחמיה ג.
להגדרת זהות הדרור יש, במידת מה, גם חשיבות אקטואלית הנוגעת להלכות "מאכלות אסורות". אמנם החלופות לזיהוי הדרור אינן מזון מקובל אך ייתכן ובשעת הדחק או במקומות מסויימים עשויה שאלת כשרותו לעלות לדיון. שאלה זו מתחלקת לכמה נושאי משנה שבהן עסקנו לעיל: א. ראשית עלינו לקבוע מהו הדרור (או "ציפורי דרור") במקורות כלומר האם הכוונה למין בודד או לקבוצת מינים. ב. לאחר מכן עלינו לבדוק מהי עמדת המקורות ביחס לכשרות הדרור. ג. לבסוף עלינו לברר מהו המין הביולוגי הנקרא דרור.
כאמור לעיל, דרך המלך היא להניח שהשם דרור עשוי לכלול מינים שונים. ייתכן גם שהשם "ציפור דרור" כולל קבוצה רחבה יותר של מיני עופות הדומים לדרור. המשניות בנגעים משתמע ללא ספק שהדרור הוא עוף טהור. יתר על כן, ממשנה ה' ניתן להסיק שלא רק הדרור טהור אלא קיימת קבוצת צפורים (אולי דומות לדרור) שמחד גיסא מותרת באכילה ומאידך גיסא פסולה לטהרת מצורע (10): " ... שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה, הראשונה מותרת באכילה וכו'". ראיה נוספת לכך שהדרור הוא עוף טהור מופיעה בתוספתא (שבת, ליברמן, פ"ח הל' י"ט) העוסקת בחיוב הוצאה בשבת: "חול עפר ואפר שעורן בכזבל ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה אומר עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. אי זו היא צפור קטנה זה דרור". ברור שכיסוי דם נוהג רק בעוף הכשר לאכילה. בגמרא (ביצה, כה ע"א) אנו לומדים לגבי הכנת חיה ליום טוב: "והתניא: חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור דרור צריך לקשור בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה וכו'" וגם מכאן שמדובר בצפור ראויה לאכילה. כך פסק גם התוס' (חולין, קלט ע"ב): "תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו' ... ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל דף סב.) וכו'".
ראיות חד משמעיות אלו לכך שהדרור הוא מין טהור, תלויות באופן בו אנו מזהים את הדרור. אם נקבל את דעתם של המזהים אותו כסנונית הרי שקיימת אבחנה בין מינים שונים: "דבר אחר: למינהו - להביא סנונית לבנה, דברי ר"א: אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין ... אמר רב יהודה: עוף המסרט כשר לטהרת מצורע, וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים. אמר אמימר: בחיורא כרסה כולי עלמא לא פליגי דשריא, כי פליגי בדירוקא כרסה, ר"א אסר, ורבנן שרו, והלכתא כר"א. מר זוטרא מתני הכי: בדירוקא כרסה כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי בדחיורא כרסה, ר"א אסר, ורבנן שרו, והלכתא כרבנן דשרו. בשלמא למ"ד בחיורא כרסה פליגי, היינו דקתני זו היא סנונית לבנה, אלא למ"ד בדירוקא פליגי מאי זו היא סנונית לבנה? לאפוקי דבתי, דאוכמתי"(11) (חולין, סב ע"א). מפרש רש"י: "לאפוקי דבתי - הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן". בשו"ת מהרי"ק (סימן קנ"ח) אנו מוצאים:
ואשר שאלת אם צפור דרור עוף טהור לא ביררת על מי שאלת האם על אותם הדרים בבית כדמשמע לשון צפור דרור ... הרי לך שפירש שהגדולות ודרות בקירות הבתים שהם אסורות לכ"ע וזהו צפור דרור שדרה בבתים כדכתב לעיל מההיא דשבת וי"ט וכן פרש"י לעיל מינה בהדיא גבי סנונית לבנה דהיינו ארונד"יו בלע"ז וכן אנו קורין בלשונינו בלשון צרפת לאותו העוף הדר בבית ארונדייל"א והרי לך שהיא אסורא לכ"ע ואפילו בירקתי שיש להתירן יותר כדמשמע התם מסיק שם דהלכתא כר"א וכו'".
דברי המהרי"ק עוררו פולמוס שאת חלקו ניתן לראות בסעיף ה"הרחבה" במאמר "דבר אחר, למינהו, להביא סנונית לבנה". נראה שפולמוס זה והסתירות בין מקורות חז"ל השונים לגבי כשרות הדרור נובעים מכך שה"דרור" הוא שם של קבוצת מיני ציפורים שאולי כוללת בתוכה גם מינים טמאים(12) אך גם של מין ספציפי – דרור הבית – הכשר לכו"ע.
הרד"ק פירש את הפסוק בתהילים (פד ד') "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ וכו'" כאשר הוא מזהה, כנראה, את הדרור כעוף טהור: "... וצפור ודרור הוא משל על כנסת ישראל שהיו באים לחוג שלש רגלים בבית המקדש ומקריבין קרבנותיהם וכו'". מפרש עוד: "וצפור הוא עוף קטן וקורין לו בלע"ז פשרא, וזָכַר דרור ידוע שמנהגו לקנן בבתים לעולם, לפיכך נקרא דרור שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם". הרב א. בן דוד הוכיח מהלע"ז פשרא שהרד"ק סבר ש"הדרור" הוא דרור הבית (השם הלטיני של הדרור הוא Passer ובאיטלקית הוא נקרא passero). לצורך זה אחד הרב בן דוד את השמות "צפור" ו"דרור" לשם משותף "צפור דרור". לאמיתו של דבר ה"צפור" וה"דרור" מופיעים כשמות נרדפים ואם כן ייתכן ו"פשרא" היא ה"צפור" וה"דרור" הוא הסנונית כפי שפירש הרד"ק ב"ספר השורשים".
בספר "זבחי צדק" (ח"א סי' מב ס"ק סח) נפסק:
"... אבל מין שנקרא בערבי אצלנו עלצפו"ר והוא קטן מאד ואינו יכול לילך על הארץ אלא מדלג זהו יצא בו מרה בכבד כדינה וא"כ אם זה מין העלצפו"ר חסרה המרה טרפה. וכתבנו זה להודיע למורים".
העלצפו"ר הוא שמו הערבי של הדרור (דרור הבית = עַצְפוּר דַוְרִי = عصفور دوري) ומשתמע מדבריו שהוא צפור טהורה. ב"כף החיים" (סי' פב ס"ק כ"ז) אנו מוצאים: "... ומיהו צפור קטן הדר בבתים וקורין אותו בערבי עצפו"ר המנהג לאכלו וכו'".
למעשה קיימת מסורת רציפה של אכילת הדרור בקהילות ישראל עד לאמצע המאה העשרים, בשל תפוצתו הנרחבת של העוף וזיקתו למשכנות האדם. זמינותו עשתה אותו לעוף מאכל שקל להשיגו, בעיקר בחברות מסורתיות, או בקרב עניים, שנהגו לנצל כל מקור מזון אפשרי. מסורת זו תועדה בין היתר במזרח אירופה, באיטליה, באנגליה, במרוקו, בתימן ובארץ ישראל. בעיר ליוורנו העיד על כשרות הדרורים השו"ב י. הכהן בספרו "זבחי כהן" (י"ל בשנת 1832). הוא מנה את הדרור (Passera) בתוך רשימה של 30 מיני עופות בעלי מסורת טהרה בתוספת ציורים המתארים אותם (תמונה 4). בחברות שפע פחת השימוש בדרורים לאכילה, עד אשר עלה החשש לאבדן רציפות המסורת. בעקבות זאת, התפשט מנהג בחלק מקהילות גרמניה לשחוט את הדרור בפרהסיה לשם שימור המסורת לדורות הבאים (ראו כאן עדות מצולמת). בימינו התחדש המנהג לשימור מסורת העופות הכשרים והוא מתקיים מדי פעם ב"סעודות המסורת". ראו סקירה נרחבת של מסורת כשרות הדרור בספרו של ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 69-87).
(1) בנושא זה הרחבתי במאמר "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך".
(2) אולי קבוצת צפורי השיר או קבוצה מצומצמת יותר כמו למשל משפחת הדרוריים או הסוג דרור.
(3) למרות שהוא שייך לקבוצת "צפורי דרור".
(4) ייתכן ויש כאן טעות סופר והכוונה ל"קיכלאות" שהוא שמם היווני של הקיכליים.
(5) ב"אוצר לעזי רש"י".
(6) סביר מאד שגם הסיס הדומה לסנוניות נכלל ביניהן וגם הוא בונה את קיניו בסדקי קירות. ראו במאמר הנ"ל.
(7) ידידי אביחי בנימיני האחראי לטיפול בעופות פצועים המגיעים ל"אגודת צער בעלי חיים" העיד בפני על כך שהוא מצליח לגדל דרורים, לאורך זמן רב, בשבי מבלי שהם מגלים תופעות חריגות.
(8) תודה לדוד נתיב על ההפניה למקור זה.
(9) דברי המשנה "שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור וכו'" תמוהים שהרי קל יותר להבחין במין הצפור בעודה בחיים. כיצד ייתכן שרק לאחר השחיטה התברר שהצפור איננה דרור? ייתכן וכוונת המשנה לחדש שניתן להשלים את הזוג גם לאחר שחיטה. (מפרש תוס' יו"ט: "יקח זוג לשניה - דלא כשני שעירים, דתנן התם: אם משהגריל מת יביא זוג אחר, דהכי דרשינן בתורת כהנים מדכתיב האחד לומר שאינן מעכבות זו את זו").
(10) כאמור לעיל, קיימת מחלוקת ראשונים אם הפסול הוא רק מלכתחילה או גם בדיעבד.
(11) דבר אחר: מה שנאמר בעורב "למינהו" — הרי זה להביא סנונית לבנה, שגם היא אסורה, אלו דברי ר' אליעזר. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין ... אמר רב יהודה: עוף הידוע בכינוי עוף המסרט — כשר לטהרת מצורע, כלומר, עוף טהור הוא, שנאמר שם: "ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות" (ויקרא יד, ד).וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים בברייתא שהובאה קודם, האם היא טהורה. אמר אמימר: שני מינים מוכרים לנו בשם סנונית לבנה, זו שכריסה לבנה וזו שכריסה ירוקה (צהובה); בחיורא כרסה [בכריסה לבנה] — כולי עלמא לא פליגי דשריא [הכל אינם חלוקים שהיא מותרת], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא [והלכה] כר' אליעזר. מר זוטרא מתני הכי [היה שונה כך] את דברי אמימר: בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה] כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חלוקים שאסור], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדחיורא כרסה [בשכריסה לבנה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא כרבנן דשרו [והלכה כחכמים שמתירים]. ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח למי שאומר] בחיורא כרסה פליגי [בכריסה לבנה הם חלוקים] — היינו דקתני [זה שהוא שונה] בברייתא לעיל: "למינו" — זו היא סנונית לבנה, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] בדירוקא פליגי [בשל ירוקה כרסה הם חלוקים], מאי [מה] הלשון "זו היא סנונית לבנה"? והלוא כרסה ירוקה! ומשיבים: מה שנאמר "סנונית לבנה" הריהו לאפוקי דבתי דאוכמתי [להוציא את סנונית הבתים, שהיא שחורה לגמרי].
(12) בפרי חדש (או"ח, סי' תצ"ז) אנו מוצאים "... ואין צורך להאריך בזה אלא העיקר דשם צפור דרור כולל טהור וטמא ואינו שם מין וכו'".
תודה לרב יוסף בן ארזה על הערתו והפנייה למקורות חשובים.
הרב א. בן דוד, 'שיחת חולין', עמ' תכ"ה
מ. דור החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 146-148).
Muniz, A. M. et al, 'Of mice and sparrows: Commensal faunas from the Iberian iron age in the duero valley (central spain)', International Journal of Osteoarchaeology 5 (2), 1995, pp.127-138.
דרור הבית מתוך אתר "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.