כבשים וצפורים
מנחות קז ע"ב
"ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה".
פירש רש"י: "מר כי אתריה ומר כי אתריה - באתריה דת"ק גריע כבש מעוף ובאתריה דרבי אליעזר {רבי אלעזר בן עזריה} גריע עוף מכבש".
מעט שונה פירש ופסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק טז הלכה ג:
"הנודר סתם מביא מן הגדולים שבמין שנדר, ואם אותו המקום רגילין לקרות בסתם לאחד מן המינין מביא כאנשי המקום".
המצוי באותו מקום, גם זול יותר, וגם רגילים יותר לקרותו בסתם.
ואכן, מצינו שבעלי חיים אלו היו מצויים במקומם:
מיהו ת"ק? – "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר" (מסכת סנהדרין דף פו ע"א).
ורבי מאיר היה מיהודה, הוא הראשון שנמנה במסכת יבמות דף סב ע"ב ברשימת "רבותינו שבדרום" שבא רבי עקיבא אצלם ושנאה להם.
וכבשים מקומם בחברון שביהודה, כמו שאמרו: "ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא... שהלך להביא כבשים מחברון, ותניא: אילים ממואב, כבשים מחברון" (מסכת סוטה דף לד ע"ב; והברייתא גם במסכת מנחות דף פז ע"א).
ואילו רבי אלעזר בן עזריה היה מהגליל שהרי מצאנוהו חבר לרבי יוסי הגלילי (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה יז, ג; ירושלמי מסכת כתובות פרק יא הלכה ג).
ובגליל מצויים צפורים שרגילים לאוכלן, כתורים ובני יונה, כבירושלמי מסכת פאה הלכה ז:
"מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא בשר צפרים בכל יום".
