טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 
אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני – מלון הקת'א

"ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי, רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא" (נדרים, סו ע"ב).

פירוש: הַהוּא בַּר [אדם אחד בן] בָּבֶל דִּסְלֵיק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל [שעלה לארץ ישראל] נְסֵיב אִיתְּתָא [נשא שם אשה]. אָמַר לָהּ: בְּשִׁילִי [בשלי] לִי תְּרֵי טַלְפֵי [שתי עדשים], כלומר, מעט עדשים. בְּשֵׁילָה לֵיהּ תְּרֵי טַלְפֵי [בישלה לו בדיוק שתי עדשים]. רְתַח עֲלָהּ [כעס עליה]. לְמָחָר כדי לתקן את הדבר אָמַר לָהּ: בְּשִׁילִי [בשלי] לִי גְּרִיוָא [סאה], כלומר, הרבה עדשים. בְּשֵׁילָה לֵיהּ גְּרִיוָא [בישלה לו סאה] שיש בה הרבה מעבר לסעודתו של אדם. אָמַר לָהּ: זִילִי אַיְיתִי [לכי הביאי] לִי תְּרֵי בּוּצִינֵי [שתי דלעות קטנות], שבבבל קוראים לדלעת "בוצינא". אָזְלַתְּ וְאַיְיתֵי לֵיהּ תְּרֵי שְׁרַגֵּי [הלכה והביאה לו שני נרות], כי בארץ ישראל קראו לנר "בוצינא". כעס ואָמַר לָהּ: זִילִי תַּבְרִי יַתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְּבָבָא [לכי, ושברי אותן על ראש השער]. והיא לא הבינה לשון זו. באותה שעה הֲוָה יָתֵיב [היה יושב] החכם בָּבָא בֶּן בּוּטָא אַבָּבָא וְקָא דָּאֵין דִּינָא [בַּשַׁעַר, והיה דן דין] אָזְלַתְּ וְתַבְרַתְ יַתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ [הלכה ושברה אותן על ראשו] שהיה שמו בבא. אָמַר לָהּ: מָה הָדֵין דְּעָבְדַתְּ [מה זה שעשית]? אָמְרָה לֵיהּ [לו]: כָּךְ צִיוָּנִי בַּעְלִי. אָמַר: אַתְּ עָשִׂיתָ רְצוֹן בַּעְלֵיךְ אם כך הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים (כנגד שני הנרות) כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: מלון הקתא  שם באנגלית: Hairy Cucumber   שם מדעי: Cucumis melo var. chate

שם נרדף במקורות: קישות, קישוא   שמות בערבית: פאקוס


שם עברי: דלעת הבקבוק   שם באנגלית: Bottle Gourd   שם מדעי:  (Lagenaria siceraria (L. vulgaris

שם נרדף במקורות: דלעת יוונית, קרא


נושא מרכזי: מהם "בוציני"?

 

לנושאים נוספים העוסקים בקשואים - הקש\י כאן.

מסיפור התקשורת הלקויה בין ה"בבלי" ואשתו לא נוכל להפיק מידע רב לגבי זהות ה"בוציני" אך ניתן ללמוד שמדובר בפרי שיש להתקינו לצורך מאכל. פרט מידע זה שולל את האפשרות ש"בוציני" הם האבטיחים כפי שהם נקראים בימינו או מלפפונים. מבין השורות ניתן גם להסיק שמדובר בפרי גדול למדי שניתן היה לשוברו על ראש בבא בן בוטא. תוס' מפרש בסוגייתנו ש"בוציני" הם אבטיחים. הר"ן פירש: "בוציני - תרגום של אבטיחים". פירוש התוס' תמוה משום שהוא סותר את פירושיו במקומות אחרים. גם דברי הר"ן אינם ברורים שהרי בתרגומים האבטיח הוא "אבטיחיא", "מלפניא" או "מלפפוניא". על זיהויו של האבטיח ראו במאמר "את הקשאים ואת האבטחים".

מאפיינים נוספים של ה"בוציני" נוכל לשאוב מסוגיות אחרות. בגמרא בסוכה (נו ע"ב) מובא פתגם עממי: "בוצינא טבא מקרא" (סוכה, נו ע"ב). הפתגם המקביל בלשון ימינו הוא: "טובה ציפור אחת ביד מאשר שתים על עץ". מפרש כאן רש"י על פי שיטתו במקומות נוספים:

בוצינא טב מקרא - בוצינא דלעת קטנה קרא דלעת גדולה והאומר לחבירו קח לך דלעת קטנה בגינתי או המתן עד שיגדילו וקח גדולה טוב לו ליקח הקטנה מיד כי לא ידע מה יולד יום אף כאן חביבה עליו אכילת פירות שהוא תדיר ומיד מביטול מכר שאינו מיד אלא לכשתמכור ושמא לא תמכור". 

פירוש רש"י מבוסס על ההנחה שגם "בוצינא" היא דלעת אלא שהיא עדיין בשלב מוקדם יותר בהשוואה ל"קרא". הערוך (ערך "בצין") והתוס' (סוכה, נו ע"ב) חולקים על זיהוי ה"בוצינא" עם הדלעת ולדעתם מדובר בקישוא ולכן עליהם לפרש באופן שונה את המשל. יש לזכור שהדלעת והקישוא בלשון חז"ל אינם חופפים לשמות בני זמננו. על זהות הקישוא והדלעת ראה במאמרים "אין לך מר בקשות אלא פנימי שבו"  ו"מחתכין את הדלועין לפני הבהמה").

זיהוי הבוצין עם הדלעת עולה בקנה אחד עם פירושו של רש"י לדברי הגמרא בברכות (מח ע"א): "אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו. היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע"(1) . מפרש רש"י: "בוצין - דלעת, ואית דגרסי מקטפיה וקטף הוא שרף האילן, כלומר: משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף, ניכר אם יהיה טוב". סביר להניח, אם כן, שעל פי רש"י השמות "בוצין" ו"בוצינא" הם שמותיו הנרדפים של פרי הדלעת בתחילת התפתחותו ואילו ה"קרא" הוא הפרי הבשל. יש להעיר שהדלעת במקורות איננה הירק הנקרא בימינו דלעת משום שבעת העתיקה הוא לא צמח בארץ. הדלעת במקורות היא דלעת הבקבוק (תמונות 1-2). 

התוס' (סוכה, נו ע"ב) מפרש באופן שונה ולדעתו בוצינא הוא קישוא המזוהה כמלון הקתא (תמונה 4) (על זהות הקישוא ראה במאמר "אין לך מר בקשות אלא פנימי שבו"):

"בוצינא טבא מקרא - משל הדיוט הוא האומר לחברו דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה להניחה עד שתיגדל ותיעשה קרא תניחה טוב לו ליטלה מיד שמא לאחר זמן יתחרט בו זה או שמא לא יצטרך זה לזה כך פי' בקונטרס. ור"ת מפרש: דעל כרחך בוצינא וקרא שני מינים הם, דקשואין מתרגמינן בוצינא, ודלעת היינו קרא, כדמוכח בנדרים פרק הנודר מן המבושל (דף נא.) דאמרינן מאי דלעת הרמוצה? קרי קרקוזאי. וקישואין ודילועין ב' מינים כדמוכח במסכת כלאים (פ"ג מ"ה) דתנן: נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוטה לצד זו, ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן. ועוד ראיה מהא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מח.) בוצינא מקטפיה ידיע משמע דלאחר שנגמר הפרי נקרא בוצינא. ואומר ר"ת: שהקישות מין פרי קטן מדלעת שממהר להתבשל ויכול לתולשו מיד, והדלעת גדולה ואינה ממהרת להתבשל, ואין יכול לתולשה עד לאחר זמן, ואוהב אדם דבר מועט לאלתר מדבר מרובה לאחר זמן".

בניגוד לרש"י המפרש שהמשל משווה בין שלבים שונים של אותו גידול (דלעת) הרי שלשיטת ר"ת ההשוואה היא בין גידולים שונים המתפתחים בקצב שונה. לקשוא פרי קטן המבשיל (או נאכל) מוקדם יותר ואילו לדלעת פרי גדול המאחר להתבשל. על מנת להעריך את הריאליה שבהסבר זה עלינו לזהות את המינים בהם מדובר ולבדוק את משך זמן הבשלתם ואופן אכילתם. לגבי הדלעת התמונה ברורה, פחות או יותר, וכנראה הכוונה לדלעת הבקבוק ואילו זיהוי הקישוא נתון למחלוקת בין שתי אסכולות. האחת מזהה את הקישוא עם מלון הקתא והשנייה עם מלפפון הגינה. בין כך ובין כך מדובר במינים שעיקר אכילתם היא בעודם פירות "בוסר" וללא בישול. הדלעת נאכלת לאחר הבשלתה, מרקמה קשה והיא זקוקה לבישול ממושך. פרט מעניין הוא שמלון הקתא נחשב לפרי שהבשלתו המהירה ביותר מבין כל המינים בקבוצה והיא נמשכת כחודשיים וחצי.  (1) 

לאור ראיותיו נראה שפירוש תוס' הסובר ש"בוצינא" הוא קישוא מבוסס יותר: א. אונקלוס מתרגם את הפסוק "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים וכו'" (במדבר, יא ה'): "דכירין אנחנא ית נוניא דהוינא אכלין במצרים מגן, ית בוציניא, וית אבטיחיא, וכרתי ובוצלי ותומי". בתרגום יונתן (שם) אנו מוצאים: "דכירין אנחנא ית נוניא דהוינא אכלין במצרים מגן בלא תפקידתא ית קטיא וית מלפפופניא וכו'". מתקבלת כאן זהות בין שני התרגומים והשמות "קשואים" – "בוציניא" – "קטיא" הם שמות נרדפים. ב. מדברי הפתגם העממי במסכת ברכות האומר "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" משתמע שלא ייתכן ובוצין הוא דלעת צעירה שהרי היא עדיין לא סיימה את התפתחותה ומנין לנו לדעת מה יהיה בסופה. ב. מדברי הפתגם העממי בסוגייה בברכות (מח ע"א) "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" משתמע שלא ייתכן ובוצין הוא דלעת צעירה שהרי היא עדיין לא סיימה את התפתחותה ומנין לנו לדעת מה יהיה בסופה.

צמד המינים "בוצינא" ו"קרא" מעומתים זה לעומת זה במשל עממי נוסף ("היינו דאמר אינשי"): "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות. בית הנשים מיבעי ליה? אמר רבא: שניהן לדבר עבירה נתכוונו. היינו דאמר אינשי: איהו בקרי ואתתיה בבוציני" (מגילה, יב ע"א). מפרש רש"י לשיטתו בזיהוי ה"בוצינא": "איהו בקרי - דלועין גדולות. בוציני - דלועין קטנות, כלומר, דבאותו מין עצמו, זה נואף וזו נואפת, הוא אומר להראות את יופיה, והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה". "טורי אבן" (שם) מתקשה להסביר את המשל על פי שיטת ר"ת הסובר ש"בוציני" ו"קרי" הם מינים שונים. מביא ה"טורי אבן" את פירוש תוס' שנ"ץ בשם הר"ש: "איהו בקרא שהעלים גדולים מכסים אותה ואיתתא בבוצינא שהעלים קטנים ואינם מכסים אותה כלומר עוד היא מזנה בפרהסיא יותר ממנו עכ"ל". עלי הדלעת אכן נחשבים לגדולים במשפחת הדלועיים ומימדיהם מגיעים ל – 40*40 ס"מ.

רבי ישעיה פיק מפנה בהערה על גליון הגמרא במגילה לערך "קר" (ד') בערוך שם מובאת תשובה נוספת הקשורה לאופן שבו הוא מפרש את המילה "בוצינא": "... היינו דאמרי אינשי איהי בקרי ואתתיה בבוציני. פירוש האיש אם לא ימצא אשה לזנותה נוקב בקרא נקב קטן לזנות בו, וכך האשה אם לא תמצא זכר תעשה מקשואין מקום זכרות לזנות בו".
 

תמונה 1. דלעת הבקבוק          צילם: Maderibeyza		תמונה 2. דלעת הבקבוק          צילם:  מקור

 

תמונה 3. מלפפון הגינה      צילום: מלפפונים   PDH		תמונה 4. מלון הקתא

 
  

---

רשימת מקורות:

מרדכי כסלו, 'לזיהוי הקישואים, הדלועים, האבטיחים והמלפפונות'. בספר "מנחת ספיר" בעריכת ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר, עמ' 447-496.

לעיון נוסף:

באתר צמח השדה: ירוקת החמור ;  בוצין מפורץ .

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)