כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > דרור הבית - "שמסר צפור.." (מנחות צט ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו – דרור הבית

"רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים, כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת. תנא דבי רבי ישמעאל: משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר: כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני נוטל ממך איסר בדמיה? נשמתך אני נוטל ממך" (מנחות, צט ע"ב).

שם עברי: דרור הבית שם באנגלית: House Sparrow שם מדעי: Passer domesticus

שם נרדף במקורות: אנקור, אינקורי

נושא מרכזי: לזיהוי הדרור ומקומו במשל.

לריכוז נושאים וקישוריות על הציפור הקש/י כאן.

מהן "ציפורי דרור"?

הדרור מוזכר במקרא, בהקבלה לצפור, בשני פסוקים: "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרחיה את מזבחותיך ה' וכו'" (תהלים, פד ד'). "כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא" (משלי, כו ב'). נראה שבשני הפסוקים ההקבלה בין "צפור" ובין "דרור" מתארת יחס דומה ובו "צפור" הוא שם כללי של כלל העופות או אולי העופות הטהורים(1) ו"דרור" הוא שמו של מין אחד או קבוצת מינים מצומצמת. הקבלה דומה אנו מוצאים בתהלים (ק"ד טז-יז): "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה". הארז הוא מין אחד בין מיני העצים והחסידה היא מין אחד בקבוצת הצפורים. השם "צפור דרור" המופיע בסוגייתנו מבטא את העובדה שבספרות חז"ל חל איחוד בין השמות כאשר הדרור נקרא גם בשם משותף "צפור דרור". כך אנו מוצאים במשנה בנגעים (פי"ד מ"א): "כיצד מטהרין את המצורע? היה מביא פיילי של חרש חדשה ונותן לתוכה רביעית מים חיים, ומביא שתי צפרים דרור וכו'".

בהמשך הפרק בנגעים (מ"ה) אנו מוצאים שימוש בשם "דרור" במקום "צפורים דרור": "שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור, יקח זוג לשניה וכו'". במבט ראשון נראה שקיימת זהות בין שני השמות ומשנה ה' קובעת את ההלכה במקרה שהמצורע לא הביא "שתי ציפורים דרור". על פי גישה זו לא ניתן להכריע האם ה"דרור" (או "ציפורי דרור") הוא מין ספציפי או כמה מינים דומים הנכללים בשם זה.

לחילופין ניתן להציע שהשם "צפורי דרור" כולל קבוצת צפורים הדומה לדרור(2) ואילו דרור הוא מין ספציפי. הצעה זו עשוייה להסביר את ההבדל הלשוני בין משנה א' (נגעים, פי"ד) המתארת באופן כללי את טהרת המצורע ובה נאמר "ומביא שתי צפרים דרור" לבין משנה ה' שבה נאמר דרור בלבד. כוונת המשנה לומר שמלכתחילה ניתן להביא את כל המינים השייכים לקבוצת "צפורי דרור" אך עליהן להיות ממין זהה. אם הובא המין הספציפי דרור והתברר שבן זוגו הוא ממין אחר ("ונמצאת שלא דרור")(3) הרי שהוא פסול גם בדיעבד. ובלשון הרמב"ן: "מצותן שיהיו שוות במראה בקומה ובדמים ולקיחתן כאחת, אף על פי שאינן שוות כשרות, שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה. והטעם בזה, שאף על פי שבדיעבד כלן כשרות, כשהן שני מינים פסולות".

דברי הגמרא בסוטה (טז ע"ב) תומכים בהשערה ש"צפור דרור" איננה מין ספציפי אלא קבוצת מינים בעלי גודל דומה פחות או יותר: "בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא: גדולה ומדחת את המים, קטנה ונדחית מפני המים, מהו? אמר ליה: לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהילכתא, בצפור דרור שיערו רבנן, אין לך גדולה שמדחת את המים, ואין לך קטנה שנדחית מפני המים". רש"י (שם) מפרש: "בצפור דרור - שיערו חכמים שאין במינה גדולה שמדחה את המים ולא קטנה שנדחת מפני המים שהן רביעית". עובדה זו שוללת את ההצעה ש"צפורי דרור" הן כל המינים הטהורים משום שמגוון הגדלים שבהם גדול מאד. תורים עשויים לשקול כ – 160-200 גרם (תור הצווארון) ואילו דרור בית שוקל 21-33 גרם. העובדה ש"צפור דרור" הוא שמה של קבוצת מינים דומים זה לזה עשוייה לתרום גם להבנת המשנה האומרת: "שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה". הפועל "ונמצאת" רומז על כך שבשעת השחיטה הדבר לא היה ידוע והתגלה רק לאחריה. דבר זה אפשרי רק כאשר מדובר בציפורים דומות זו לזו לפחות בגודלן כדברי הגמרא בסוטה.

ההצעות לזיהוי הדרור

זיהויו של הדרור נתון למחלוקת בין המפרשים והחוקרים ואת שורשיה נוכל למצוא כבר בדברי התנאים. "היה מביא שתי צפרים דרור, ואלו הן הדרות בעיר, ר"ש אומר אלו הן הקובלאות(4)" (תוספתא נגעים, פ"ח הלכ' ג). כפי שכבר ראינו הרי ייתכן והדרור איננו שמו של מין ספציפי אלא קבוצת מינים אך התיאורים השונים של הדרור במקורות מאפשרים לזהות אותו גם כמין ספציפי – דרור הבית. שתי גישות אלו יכולות לדור בכפיפה אחת משום שלעיתים קבוצה של מינים נקראת על שם אחד מהמינים הבולטים הנכללים בתוכה.

בתרגום השבעים ובוולגטה הדרור מתורגם בפסוק בתהילים לתור. מ. דור מניח שהמקור לזיהוי זה הוא הפסוקים בבראשית (טו ט-י) העוסקים בברית בין הבתרים: מחד גיסא נאמר "ותר וגוזל" ומאידך גיסא נכתב "ואת הצפור לא בתר". במשלי (כו ב') ה"דרור" מתורגם ל – Sparrow שהוא השם הלטיני של הדרור. התרגום לתור לא סביר לאור כך שבתורה התורים ובני היונה מוזכרים פעמים רבות כקרבנות ומדוע היה על המקרא לנטוש שם זה ולקרוא לתור בשם דרור. מסיבה זו גם הזיהוי של חוקרים אחדים את הדרור עם יונת הבר איננו סביר.

זיהוי אחר נפוץ של חלק מהמפרשים וחוקרים אחדים הוא שהדרור הוא סנונית. מפרש רש"י בגיטין (נו ע"א): "צפור דרור - רונדיל"א". כך גם במשלי (כו ב'): "דרור - הוא עוף הנקרא רונדל"ע בלעז ונקרא דרור שדרה בבית כבשדה". ד"ר מ. קטן(5) מתרגם את השם רונדיל"א לסנונית. גם הרד"ק (ערך "דרר") פירש: "... כדרור לעוף. שם עוף טמא והוא שקורין בלעז אירונד"לא ולפיכך נקראת דרור לפי שהיא מקננת בבתים מבלי פחד כאילו היא חפשית מבני אדם שלא ילכדוה". ייתכן והמקור לזיהוי זה היא הסוגיה בחולין (סב ע"א): "אמר רב יהודה: עוף המסרט כשר לטהרת מצורע וכו'" העוסקת במיני הסנוניות (ראו במאמר "דבר אחר, למינהו, להביא סנונית לבנה"). לעיתים קרובות הסנוניות בונות את קינן על קירות הבתים ולכן הן ראויות, לכאורה, להקרא "דרות בבית כבשדה"(6).

במצודת ציון (משלי, כו ב') מובא זיהוי שכמובן איננו מתאים לשמות המקובלים בימינו: "כדרור - הוא עטלף ותקרא דרור על שם שמקננת בבתים כאלו היתה חפשית מבני אדם כי דרור הוא ענין חירות כמו וקראתם דרור". טריסטרם מזהה דרור כצוקית בודדת בהסתמכו על הפסוק "שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג" (תהילים, קב ז'). בשורות הבאות אנסה להוכיח שהזיהוי של ה"דרור" עם דרור הבית הוא הסביר ביותר לאור מאפייני הדרור המופיעים במקורות חז"ל.

מאפייני הדרור

1. בית הגידול והקשר לאדם.

המקור העיקרי לזיהוי הדרור הוא דברי הגמרא בשבת (קו ע"ב): "אמר רבה בר רב הונא: הכא בצפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה צפור דרור? מפני שדרה בבית כבשדה וכו'". רש"י (ביצה, כד ע"א) מפרש: "בצפור דרור - שדרה בבית כבשדה, שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד, ולכך נקראת דרור - על שם דירה, שדרה בכל מקום". הדרור הוא צפור המלווה את האדם באופן צמוד עד כדי כך שבמחקרים ארכיאולוגיים משתמשים בשרידי דרורים (ושרידי עכבר הבית) כסמן (אינדיקטור) לנקודות התיישבות קבועות בניגוד לתחנות חנייה של חברות נוודים. הוא משגשג בשכנות לאדם תוך שהוא מנצל את הסביבה האנושית כמקום קינון ומסתור וכמקור מזון ומסיבה זו הקשר לאדם התחיל רק עם התפתחות גידול התבואה. הדרור נכלל בקבוצה של מינים הנקראים "קומנסלים (comensal) של האדם". מינים אלו מקיימים עם האדם מערכת יחסים הדוקה (סימביוזה) בעלת אופי של "זה נהנה וזה לא חסר".

בהקשר זה מעניין לעיין בדבריו של הט"ז (יו"ד סימן פב ס"ק ז): "... וההיא דאלו טריפות בסנונית שחורה אינו כלל צפור דרור, דצפור דרור היינו שדר בבית כבשדה ואין עליו מורא שיוכל להשמט בכל עת שלא יצודנו כמ"ש רש"י שזכרתי, אבל הך דאלו טרפות היינו שדרה בקירות הבתים ומחבאת עצמה מבני אדם וזה טמא וזה טהור וכו'". הט"ז שולל את ההצעה לזהות את ה"דרור" כסנונית משום שהיא איננה "דרה בבית כבשדה".

דרור הבית הוא הציפור בעלת התפוצה הרחבה ביותר מבין העופות והתאור "שדרה בכל מקום" הולם אותה היטב. התפוצה הרחבה קשורה לפעילות המסחרית וההתיישבותית של האדם שהעביר את הדרור באופן בלתי מודע במהלך מסעותיו על פני האוקיינוסים. למרות החיים המשותפים עם האדם הדרור לא בויית מעולם ("לפי שאינה מקבלת מרות") ומכאן קיבל את שמו שהוא מילה נרדפת לחופש ("וקראתם דרור בארץ", ויקרא, כה י). מעניינים הם דברי האבן עזרא (ויקרא כה י):"עוף קטן מנגן כשהוא ברשותו, ואם הוא ברשות אדם לא יאכל עד שימות". בתהלים (פד ד) הוא מפרש: "ודרור - שם עוף מנגן אולי נקרא כן בעבור שאין מנהגו לנגן כל זמן שאיננו חפשי, וזה העוף ידוע הוא בספרד". בניגוד למקובל לחשוב הרי שניתן לגדל דרורים בשבי(7) ולכן עלינו לפרש ש"איננה מקבלת מרות" הכוונה לכך שהיא איננה ניתנת לביות או אילוף.

2. קולות הדרורים.

תכונה נוספת של הצפורים בכלל והדרור בפרט היא ה"פטפוט": "אמר רבי יהודה בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפרים לטהרתו? אמר הקדוש ברוך הוא: הוא עושה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט" (ערכין, טז ע"ב). מפרש רש"י: "פטיט - לשון קול היוצא בחשאי ובלע"ז פולי"ר. יביא קרבן פטיט - שהצפרים צועקין בכל שעה". ד"ר מ. קטן מתרגם (שם): פולי"ר = פטפוט. רש"י על התורה (ויקרא, יד) מפרש: "טהורות - פרט לעוף טמא, לפי שהנגעים באין על לשון הרע, (חולין קמ ערכין טו) שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול". אמנם תכונת ה"פטפוט" מיוחסת לצפורים באופן כללי אך קשה שלא להבחין בייחודו של הדרור כמפטפט. במקהלת הבוקר של הצפורים הקולות הדומיננטיים הם של להקות הדרורים המפטפטים באינטנסיביות במשך זמן רב. אופי הקולות של הצפורים האחרות גם איננו דומה לפטפוט אלא כשירה מורכבת, "משפטים" ארוכים וקריאות בודדות. לשם השוואה כדאי להקשיב ל"פטפוט" הדרורים בהשוואה לקולות של צפורים נפוצות במגורי האדם כמו הבולבול (הפעל הקלטה). כדאי לשים לב לקריאה הבודדת של הבולבול (בסוף ההקלטה) בהשוואה לדו-שיח הנמרץ של הדרורים ולעובדה שפעילות האדם (מעבר מכוניות ונוכחות כותב שורות אלו בעת ההקלטה) איננה מפריעה לפעילותם.

3. סוג המזון.

בויקרא רבה פרשת מצורע (טז ז) אנו מוצאים בנוסף לתכונת ה"קולניות" גם תאור של סוג המזון ממנו ניזונות צפורי המצורע: "וצוה הכהן ולקח למטהר וגו'. א"ר יהודה בר סימון, אלין צפריא קולנין. אמר הקב"ה יבא הקול ויכפר על הקול. ר' שמעון בן לוי אמר: צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו. והלא דברים ק"ו, ומה אם צפרים שאוכלות מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו? כהן שנהנה מישראל בכ"ד מתנות כהונה על אחת כמה וכמה וכו'". סוג המזון ממנו הדרור ניזון כלומר "פיתו של האדם" מאפשר לבצע, במידה רבה של בטחון, אלימינציה של מיני צפורים קטנות הנפוצות יחסית (במידה פחותה בהרבה מהדרור) במעונות האדם. הדרור אכן ניזון מפירורי לחם שלא כמינים אחרים כמו שחרור ובולבול הניזונים מחרקים ופירות או סנוניות הניזונות באופן בלעדי מזבובאים המרחפים באוויר. ראוי להעיר שבכל דיון מסוג זה עלינו לבדוק גם מהו מגוון מיני הצפורים שהיה קיים בתקופת המשנה. אם נתבסס על ההסטוריה הפאוניסטית (פאוניסטיקה = מדע העוסק במגוון מיני בעלי החיים באזור מסוים) של עשרות השנים האחרונות הרי שקרוב לוודאי שהבולבול השחרור והצופית לא חיו בשכנות לאדם עד לאחרונה. הבולבול והצופית חיו בנאות המדבר של בקע ים המלח והרחיבו את תפוצתם אל שאר חלקי הארץ, החל משנות ה – 50, בעקבות התפשטות השטחים החקלאיים וגינות הנוי. גם השחרור היה מוגבל לחורשים ורק לאחרונה, יחסית, חדר לערים.

גם תאור הדרור על פי האבן עזרא (משלי, כו ב') לא מותיר ספק בכך שהדרור המזוהה על ידו איננו סנונית. הוא מפרש: "... והזכיר הצפור והדרור כי הם דרות בבתים עם בני אדם וצריכין לנוד מהרה ממקום למקום מפני העוברים והשבים וכו'". הסנוניות אינן פעילות בצמוד לאדם והמגע היחיד הוא בעת הקינון כאשר הן מגיעות להאכיל את הגוזלים הנמצאים בקינים הממוקמים בסמוך לתקרה. פעילות האדם איננה מפריעה לאיסוף החרקים באוויר בגובה רב ולא להבאת המזון. המבקרים בקיץ בקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה מוצאים את עצמם מתפללים כאשר מעל ראשם נשמעים ציוצי הסנוניות המביאות בקדחנות וללא הפרעה מזון לגוזלים.

4. זמינות הדרורים.

בנוסף למאפיינים המתוארים במקורות לגבי זהות הדרור אני מציע להתייחס לנושא עקרוני יותר הקשור לקיום מצוות הבאת צפורי מצורע והוא הזמינות של מיני הצפורים ואפשרויות הלכידה שלהן. את הצעה זו אני מבסס על דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג סימן מ"ג)(8) המנמק את טעם בחירת ד' המינים בסוכות:

"... וארבעת המינים הללו הם אשר כוללים שלשה דברים: האחד ריבוי מציאותם בארץ ישראל באותה העת ויכול כל אחד להשיגם. והעניין השני הם היותר נאים במראיהן וחזותן, ומהן בעלי ריח טוב והם אתרוג והדס, אבל לולב וערבה הרי הם נעדרי ריח טוב ורע. והעניין השלישי שעומדין במראיהן כל שבעת הימים, מה שלא יתכן כן באפרסקים וברימונים ובפרישים ובקרוסטמלין ודומיהן".

הרמב"ם מתייחס במקרה זה (ובעוד דוגמאות) לנימוקים מעשיים בסיסיים ביותר כמו האפשרות להשיג את ארבעת המינים ועמידותם ליובש במהלך ימי החג. באופן דומה ניתן לראות שכל הקרבנות שהצטווינו עליהם הם ממינים הזמינים לאדם כלומר בהמות הבית, תבואה, פירות ותוצרתם ומבין העופות נכללים בני היונה שהאדם מגדל בשובך (ורק בשעת הדחק גם תורים). רעיון זה נאמר בויקרא רבה (מרגליות, פרשת אמור פרשה כז): "אמר ר' יהודה בר' סימון: אמר הקב"ה, עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך. שלש שהן ברשותך, שור שה כשבים ושה עזים. ושבע אינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות ולהביא לפני קרבן מאילו שאינן ברשותך, אלא ממה שברשותך, מן הגדל על אבוסך, שור או כשב או עז". \

ייתכן וגם הדרור נבחר בגלל היותו נפוץ מאד בסביבת האדם בכל עונות השנה ו/או בגלל ערכו הכלכלי המועט. התורה חסה על ממונן של ישראל ולכן בצפורי מצורע שאינן נאכלות (על ידי המשלח) די בצפור כדרור. את הדרור קל ללכוד במלכודות תוך שימוש בלחם כפתיון ("צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו") ובעונת הרבייה בתוך הקן. הזיהוי של הדרור עם הסנונית פחות סביר משום שהיא נמצאת בארץ רק בעונת הקיץ וקשה עד בלתי אפשרי ללכוד אותה בגלל סוג מזונה.

הקשר בין הנשמה ומשל הדרור

רבו הפירושים על הקשר שבין המשל והנמשל בסוגיה. נראה שהצירים המרכזיים שעליהם סובבים הפירושים הם שתי תכונות המאפיינות את הדרור. א. הדרור הוא בעל חיים חופשי שאיננו מקבל "מרות" וגם אם ילכד הוא ישקיע מאמץ על מנת לברוח ולצאת לחופשי. ב. הדרור הוא בעל חיים פחות ערך, אולי משום שכמעט אין בו תועלת כמקור מזון, ולכן הוא נמכר באיסר בלבד. מבין שפע הפירושים (ראה למשל במנחות (צט ע"ב) מהדורת שוטנשטיין הערה 17) בחרתי לצטט את פירושו של ה"ערוך לנר" (נדה, ל ע"ב):

"ועל דרך זו יפורש מה דאמרינן במנחות פרק שתי לחם ר"א ור"י דאמרי תרווייהו תורה נתנה במ' יום ונשמתו נוצרה למ' יום, כל המשמר התורה נשמתו משתמרת וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת. תני דבי ר"י משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, א"ל כמדומה אתה שאם אתה מאבדה איסר אני נוטל ממך בדמיה נשמתך אני נוטל ממך, עכ"ל. ויפורש: דהנשמה נקרא צפור שטהורה היא, וצפור נקרא עוף הטהור, וזה ידוע בלשון הזוהר שהנשמות בגדר צפרים בגן עדן, וידוע בלשון היהי רצון נשמתין קדישין דמתחדשין כצפרין. ונוסף להקרא צפור דרור, כי כמו שהצפור המוסגר כשיפתח לו מסגרו אז בשמחה ינוס למרחב לו, כן נשמת הצדיק. ולכן נמשל הנשמה כצפור דרור, שנותן לעבדו, אבל מזהירו אם תאבד אותו לא תחשוב כי איסר אני נוטל בדמיו. והנמשל בזה: אל תחשוב כי אז מיתתך יהיה בגדר זה כמי שפותח מאסר האסור ליצא חפשי, אלא יהיה בגדר שהנשמה אני נוטל ממך מבלי להחזירה לך, כמו שנאמר הכא אצל רשע שהנשמה נטלת להשרף בפניו ושלא תשוב אליו עוד, וזה מפני שהוית הנשמה בתורה קשורה שזו ניתן למ' וזו ניתן למ' ולכן אין לה קיום רק ע"י קיום התורה".

לדעת ז. עמר הבסיס הריאלי למשל הוא העובדה שקשה לגדל את הדרור בשבי ולכן ערכה של ציפור שהסתגלה לחיי שבי גבוה בהרבה מערך צפור בר.


תמונה 1. דרור הבית - זכר צילם: Fir0002		תמונה 2. דרור הבית - נקבה צילם: Diliff


תמונה 3. דרור הבית - האכלה צילם: משה חובב		תמונה 4. דרור הבית - שרטוט מתוך הספר "זבחי כהן"

הרחבה

ההבדל בין הציווי בתורה, לגבי צפורי המצורע, לבין ביטויו בדברי חכמים במשנה, נדון רבות על ידי המפרשים. התורה מצוה על המצורע להביא לטהרתו שתי צפורים טהורות (ויקרא, יד ד-ז): "... וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ... ושחט את הצפור האחת ... ושלח את הצפור החיה על פני השדה". מפשט הפסוק משתמע שכל הצפורים הטהורות כשרות לטהרת המצורע אך במשנה בנגעים (פי"ד) מצאנו שיש לקחת דווקא צפור דרור או דומה לה: "כיצד מטהרין את המצורע? ... ומביא שתי צפרים דרור" (מ"א). "שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים, ולקיחתן כאחת, אף על פי שאינם שוות כשרות ... שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור, יקח זוג לשניה(9), הראשונה מותרת באכילה וכו'" (מ"ה). מפשט דברי המשנה משתמע שאכן מבין כל ה"צפרים" רק הדרור (או אולי קבוצת מיני "דרור") כשר לטהרת מצורע. יתר על כן, מדברי המשנה - "שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה" - משתמע, שגם בדיעבד עופות שאינם דרור פסולים שהרי גם לאחר שחיטה יש צורך להביא דרור במקום הצפור השחוטה. כמה מהמפרשים, ביניהם הרמב"ן (ויקרא, יד ד') דוחים את הראיה ולדעתם אם התברר שהצפור השחוטה איננה דרור יש צורך להביא במקומה דרור רק על מנת שזוג הצפורים יהיה ממין אחד. פסול זה שונה מהפסול שנאמר ברישא שהוא פסול רק מלכתחילה. הרמב"ן מסכם את הדיון ב"ויקרא" (שם) במסקנה שציפור שאיננה דרור פסולה אף בדיעבד אלא שהוא מעלה את האפשרות שקיימים כמה מיני דרור:

"והנכון שיעלה מכל זה הוא, שנאמר שכל צפור שאינו דרור פסול אפילו בדיעבד מן המדרש הזה, שלא שנו במשנתנו מצותן שיהו דרור אע"פ שאינן דרור כשרות, כמו ששנינו בשוות. וכל הדרורים בעלי פטפוט הם. ומה שאמרו בת"כ "לא טמאות", מפני שיש אף בטמאין מינין שהם דרור כגון הסנונית לרבי אליעזר. או יהיה פירושו, למעט טמאות לך, שהן האסורות והטרפות כמו שהעלו בגמרא בפרק שלוח הקן (חולין קמ א), וזהו ההגון בעיני"

הרמב"ן מתייחס בדבריו לסוגית הגמרא בחולין (סב ע"א): "אמר רב יהודה: עוף המסרט כשר לטהרת מצורע, וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים". הרמב"ן סובר שהסנונית היא מין דרור ולרבי אליעזר הסובר שהיא מין טמא התורה מיעטה אותה ואילו לחכמים הסנונית תהיה כשרה לטהרת מצורע. לענ"ד אין בסוגיה זו ראיה מוחלטת שהסנונית היא מין דרור משום שרב יהודה עוסק בכשרותה של הסנונית וייתכן שבהכשירו אותה לטהרת המצורע כוונתו לומר שהיא צפור טהורה הכשרה בדיעבד למצורע אך אין היא מין דרור הכשר מלכתחילה. חלק ממאפייני הדרור כפי שהם מתוארים במקורות השונים מעוררים ספק רב האם אכן הסנונית כפי שהיא נקראת בימינו ראויה להקרא דרור. אמנם הסנונית מקננת במגורי האדם אך היא אוספת את מזונה בגובה רב, קשה לתאר את קולה כפטפוט והיא ניזונה מחרקים מעופפים ולא "מפיתו של האדם".

גדלם של צפורי דרור

על גודלו של הדרור ניתן לעמוד מתוך דברי הגמרא בסוטה (טז ע"ב): "תנו רבנן: שלשה צריכין שיראו, עפר, סוטה, ואפר פרה, ורוק יבמה. משום רבי ישמעאל אמרו: אף דם צפור. מאי טעמא דרבי ישמעאל? דכתיב: וטבל אותם בדם הצפור וגו' ותניא: בדם, יכול בדם ולא במים? ת"ל: במים. אי מים יכול במים ולא בדם? ת"ל: בדם. הא כיצד? מביא מים שדם ציפור ניכר בהן, וכמה? רביעית וכו'". אמנם לא ערכתי ניסוי על מנת לקבוע מהו גודל הציפור שדמה ניכר בתוך רביעית מים (הגר"ח נאה – 86 סמ"ק והחזו"א – 150 סמ"ק) אך ניתן להניח שאין מדובר בצפור גדולה. ברש"י במסכת עבודה זרה (לח ע"ב) מצאנו: "כל שאין צפור דרור כו' - שפיה קצר דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים". כותב תוי"ט (נגעים, פי"ד מ"א): "... ומצאתי בפי' הרמב"ן על החומש שכתב שיתכן שיהיה השם בקטנה בלבד. ובגמרא כך הוא נראה ממה שאמרו במסכת סוטה [דף ט"ז] הבא מים שדם צפור ניכר כו' בצפור דרור שיערו חכמים אין לך גדולה כו'". לגבי זימון (הכנה) לאכילה ביו"ט אומרת הגמרא (ביצה, כה ע"א): "והתניא חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור דרור צריך לקשור בכנפיה, כדי שלא תתחלף באמה". מפרש רש"י (שם): "צפור דרור - קטנה היא, והאם והבת שוות. והמקושרים - בכנפיהם, סימן הוא להם". מסוגיה זו ניתן להסיק במידה רבה יותר של ביטחון שהדרור הוא צפור קטנה.

אחד הקוראים הפנה אותי לדברי התוס' בזבחים (עב ע"א) ד"ה "אלא למאן דאמר" (בסוגיה העוסקת בששת הדברים שאינם בטלים ברוב) שמדבריו עולה שקיימים "צפורי דרור" גדולים: "וציפורי מצורע מיירי בציפורי דרור גדולים וחשיבי". במהדורת עוז והדר (תש"ע-תשע"א) צויין במדור הגהות וציונים אות ז' על דברי התוס' הנ"ל בשם "בנין שלמה לחכמת בצלאל': "והא דחשיב במתני' דע"ז צפרי מצורע מיירי בצפר דרור גדול וחשיב מתורין ובני יונה וחשיב כששה דברים וא"ת כו'". אין בידי דרך נוחה ליישב את התוס' אך מלשונו משתמע שלא כל "צפורי דרור" גדולים אלא שלענייננו מדובר ("מיירי בצפורי דרור גדולים וחשובים") בצפורים גדולות במיוחד. אם נקבל את הגישה המבחינה בין "צפורי מצורע" או אפילו "צפורי דרור" כקבוצה כללית של צפורים טהורות והדרור כמין פרטי (או אפילו כקבוצה מצומצמת) הרי ייתכן והתוס' מתייחס לקבוצה הכללית ובתוכה ניתן למצוא מינים טהורים הגדולים מהתורים ובני היונה כדוגמת בני משפחת הפסיוניים: חגלה, קורא ופרנקולין (ראה בתמונה 5). את סתירת הסוגיות ניתן ליישב בדרך אחרת (שלא על פי התוס') ולומר שמעמדם של צפורי מצורע לא נובע מגדלם אלא מחשיבותם המיוחדת בדומה לאגוזי פרך (ערלה, פ"ג מ"ז) המצטיינים באיכותם ולאו דווקא בגדלם ולכן אינם בטלים.

כך או כך קשה להניח ש"צפור דרור" הנמכרת באיסר חשובה באופן מוחלט מתורים ובני יונה משום שערכם של האחרונים (לפחות על פי פירוש רש"י) גבוה ובמקומות מסוימים אף יותר מכבש. בגמרא במנחות (קז ע"א) אנו מוצאים: "מתניתין. הרי עלי עולה - יביא כבש, ר' אלעזר בן עזריה אומר: או תור או בן יונה". אומרת הגמרא שם שת"ק ורבי אלעזר בין עזריה אינם חולקים משום ש"מר כי אתריה ומר כי אתריה". מפרש רש"י בעמוד ב': "מר כי אתריה ומר כי אתריה - באתריה דת"ק גריע כבש מעוף ובאתריה דרבי אליעזר גריע עוף מכבש". תוספת הסבר לדברי רש"י מצאתי בשפת אמת: "... והנה רש"י פירש מר כי אתריה דיש מקומות דתור נמכר ביוקר מכבש וכו'". ניתן להוסיף שלא רק למקום יש השפעה על מחיר תורים ובני יונה אלא גם העונה או העיתוי. במשנה בכריתות (פ" מ"ז) אנו מוצאים: "... מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב. אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין. נכנס לבית דין ולימד: האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה. ועמדו קינים בו ביום ברבעתים".

על ערכם של כבשים וציפורים ראה עוד במאמרו של הרב דוד כוכב בפורטל הדף היומי כאן.

תמונה 5. חוגלה - הרי ירושלים צילם: נחמיה ג.

האם הדרור הוא עוף טהור?

להגדרת זהות הדרור יש, במידת מה, גם חשיבות אקטואלית הנוגעת להלכות "מאכלות אסורות". אמנם החלופות לזיהוי הדרור אינן מזון מקובל אך ייתכן ובשעת הדחק או במקומות מסויימים עשויה שאלת כשרותו לעלות לדיון. שאלה זו מתחלקת לכמה נושאי משנה שבהן עסקנו לעיל: א. ראשית עלינו לקבוע מהו הדרור (או "ציפורי דרור") במקורות כלומר האם הכוונה למין בודד או לקבוצת מינים. ב. לאחר מכן עלינו לבדוק מהי עמדת המקורות ביחס לכשרות הדרור. ג. לבסוף עלינו לברר מהו המין הביולוגי הנקרא דרור.

כאמור לעיל, דרך המלך היא להניח שהשם דרור עשוי לכלול מינים שונים. ייתכן גם שהשם "ציפור דרור" כולל קבוצה רחבה יותר של מיני עופות הדומים לדרור. המשניות בנגעים משתמע ללא ספק שהדרור הוא עוף טהור. יתר על כן, ממשנה ה' ניתן להסיק שלא רק הדרור טהור אלא קיימת קבוצת צפורים (אולי דומות לדרור) שמחד גיסא מותרת באכילה ומאידך גיסא פסולה לטהרת מצורע (10): " ... שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה, הראשונה מותרת באכילה וכו'". ראיה נוספת לכך שהדרור הוא עוף טהור מופיעה בתוספתא (שבת, ליברמן, פ"ח הל' י"ט) העוסקת בחיוב הוצאה בשבת: "חול עפר ואפר שעורן בכזבל ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה אומר עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. אי זו היא צפור קטנה זה דרור". ברור שכיסוי דם נוהג רק בעוף הכשר לאכילה. בגמרא (ביצה, כה ע"א) אנו לומדים לגבי הכנת חיה ליום טוב: "והתניא: חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור דרור צריך לקשור בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה וכו'" וגם מכאן שמדובר בצפור ראויה לאכילה. כך פסק גם התוס' (חולין, קלט ע"ב): "תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו' ... ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל דף סב.) וכו'".

ראיות חד משמעיות אלו לכך שהדרור הוא מין טהור, תלויות באופן בו אנו מזהים את הדרור. אם נקבל את דעתם של המזהים אותו כסנונית הרי שקיימת אבחנה בין מינים שונים: "דבר אחר: למינהו - להביא סנונית לבנה, דברי ר"א: אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין ... אמר רב יהודה: עוף המסרט כשר לטהרת מצורע, וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים. אמר אמימר: בחיורא כרסה כולי עלמא לא פליגי דשריא, כי פליגי בדירוקא כרסה, ר"א אסר, ורבנן שרו, והלכתא כר"א. מר זוטרא מתני הכי: בדירוקא כרסה כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי בדחיורא כרסה, ר"א אסר, ורבנן שרו, והלכתא כרבנן דשרו. בשלמא למ"ד בחיורא כרסה פליגי, היינו דקתני זו היא סנונית לבנה, אלא למ"ד בדירוקא פליגי מאי זו היא סנונית לבנה? לאפוקי דבתי, דאוכמתי"(11) (חולין, סב ע"א). מפרש רש"י: "לאפוקי דבתי - הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן". בשו"ת מהרי"ק (סימן קנ"ח) אנו מוצאים:

ואשר שאלת אם צפור דרור עוף טהור לא ביררת על מי שאלת האם על אותם הדרים בבית כדמשמע לשון צפור דרור ... הרי לך שפירש שהגדולות ודרות בקירות הבתים שהם אסורות לכ"ע וזהו צפור דרור שדרה בבתים כדכתב לעיל מההיא דשבת וי"ט וכן פרש"י לעיל מינה בהדיא גבי סנונית לבנה דהיינו ארונד"יו בלע"ז וכן אנו קורין בלשונינו בלשון צרפת לאותו העוף הדר בבית ארונדייל"א והרי לך שהיא אסורא לכ"ע ואפילו בירקתי שיש להתירן יותר כדמשמע התם מסיק שם דהלכתא כר"א וכו'".

דברי המהרי"ק עוררו פולמוס שאת חלקו ניתן לראות בסעיף ה"הרחבה" במאמר "דבר אחר, למינהו, להביא סנונית לבנה". נראה שפולמוס זה והסתירות בין מקורות חז"ל השונים לגבי כשרות הדרור נובעים מכך שה"דרור" הוא שם של קבוצת מיני ציפורים שאולי כוללת בתוכה גם מינים טמאים(12) אך גם של מין ספציפי – דרור הבית – הכשר לכו"ע.

הרד"ק פירש את הפסוק בתהילים (פד ד') "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ וכו'" כאשר הוא מזהה, כנראה, את הדרור כעוף טהור: "... וצפור ודרור הוא משל על כנסת ישראל שהיו באים לחוג שלש רגלים בבית המקדש ומקריבין קרבנותיהם וכו'". מפרש עוד: "וצפור הוא עוף קטן וקורין לו בלע"ז פשרא, וזָכַר דרור ידוע שמנהגו לקנן בבתים לעולם, לפיכך נקרא דרור שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם". הרב א. בן דוד הוכיח מהלע"ז פשרא שהרד"ק סבר ש"הדרור" הוא דרור הבית (השם הלטיני של הדרור הוא Passer ובאיטלקית הוא נקרא passero). לצורך זה אחד הרב בן דוד את השמות "צפור" ו"דרור" לשם משותף "צפור דרור". לאמיתו של דבר ה"צפור" וה"דרור" מופיעים כשמות נרדפים ואם כן ייתכן ו"פשרא" היא ה"צפור" וה"דרור" הוא הסנונית כפי שפירש הרד"ק ב"ספר השורשים".

בספר "זבחי צדק" (ח"א סי' מב ס"ק סח) נפסק:

"... אבל מין שנקרא בערבי אצלנו עלצפו"ר והוא קטן מאד ואינו יכול לילך על הארץ אלא מדלג זהו יצא בו מרה בכבד כדינה וא"כ אם זה מין העלצפו"ר חסרה המרה טרפה. וכתבנו זה להודיע למורים".

העלצפו"ר הוא שמו הערבי של הדרור (דרור הבית = עַצְפוּר דַוְרִי = عصفور دوري) ומשתמע מדבריו שהוא צפור טהורה. ב"כף החיים" (סי' פב ס"ק כ"ז) אנו מוצאים: "... ומיהו צפור קטן הדר בבתים וקורין אותו בערבי עצפו"ר המנהג לאכלו וכו'".

למעשה קיימת מסורת רציפה של אכילת הדרור בקהילות ישראל עד לאמצע המאה העשרים, בשל תפוצתו הנרחבת של העוף וזיקתו למשכנות האדם. זמינותו עשתה אותו לעוף מאכל שקל להשיגו, בעיקר בחברות מסורתיות, או בקרב עניים, שנהגו לנצל כל מקור מזון אפשרי. מסורת זו תועדה בין היתר במזרח אירופה, באיטליה, באנגליה, במרוקו, בתימן ובארץ ישראל. בעיר ליוורנו העיד על כשרות הדרורים השו"ב י. הכהן בספרו "זבחי כהן" (י"ל בשנת 1832). הוא מנה את הדרור (Passera) בתוך רשימה של 30 מיני עופות בעלי מסורת טהרה בתוספת ציורים המתארים אותם (תמונה 4). בחברות שפע פחת השימוש בדרורים לאכילה, עד אשר עלה החשש לאבדן רציפות המסורת. בעקבות זאת, התפשט מנהג בחלק מקהילות גרמניה לשחוט את הדרור בפרהסיה לשם שימור המסורת לדורות הבאים (ראו כאן עדות מצולמת). בימינו התחדש המנהג לשימור מסורת העופות הכשרים והוא מתקיים מדי פעם ב"סעודות המסורת". ראו סקירה נרחבת של מסורת כשרות הדרור בספרו של ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 69-87).

(1) בנושא זה הרחבתי במאמר "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך".
(2) אולי קבוצת צפורי השיר או קבוצה מצומצמת יותר כמו למשל משפחת הדרוריים או הסוג דרור.
(3) למרות שהוא שייך לקבוצת "צפורי דרור".
(4) ייתכן ויש כאן טעות סופר והכוונה ל"קיכלאות" שהוא שמם היווני של הקיכליים.
(5) ב"אוצר לעזי רש"י".
(6) סביר מאד שגם הסיס הדומה לסנוניות נכלל ביניהן וגם הוא בונה את קיניו בסדקי קירות. ראו במאמר הנ"ל.
(7) ידידי אביחי בנימיני האחראי לטיפול בעופות פצועים המגיעים ל"אגודת צער בעלי חיים" העיד בפני על כך שהוא מצליח לגדל דרורים, לאורך זמן רב, בשבי מבלי שהם מגלים תופעות חריגות.
(8) תודה לדוד נתיב על ההפניה למקור זה.
(9) דברי המשנה "שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור וכו'" תמוהים שהרי קל יותר להבחין במין הצפור בעודה בחיים. כיצד ייתכן שרק לאחר השחיטה התברר שהצפור איננה דרור? ייתכן וכוונת המשנה לחדש שניתן להשלים את הזוג גם לאחר שחיטה. (מפרש תוס' יו"ט: "יקח זוג לשניה - דלא כשני שעירים, דתנן התם: אם משהגריל מת יביא זוג אחר, דהכי דרשינן בתורת כהנים מדכתיב האחד לומר שאינן מעכבות זו את זו").
(10) כאמור לעיל, קיימת מחלוקת ראשונים אם הפסול הוא רק מלכתחילה או גם בדיעבד.
(11) דבר אחר: מה שנאמר בעורב "למינהו" — הרי זה להביא סנונית לבנה, שגם היא אסורה, אלו דברי ר' אליעזר. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין ... אמר רב יהודה: עוף הידוע בכינוי עוף המסרט — כשר לטהרת מצורע, כלומר, עוף טהור הוא, שנאמר שם: "ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות" (ויקרא יד, ד).וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים בברייתא שהובאה קודם, האם היא טהורה. אמר אמימר: שני מינים מוכרים לנו בשם סנונית לבנה, זו שכריסה לבנה וזו שכריסה ירוקה (צהובה); בחיורא כרסה [בכריסה לבנה] — כולי עלמא לא פליגי דשריא [הכל אינם חלוקים שהיא מותרת], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא [והלכה] כר' אליעזר. מר זוטרא מתני הכי [היה שונה כך] את דברי אמימר: בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה] כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חלוקים שאסור], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדחיורא כרסה [בשכריסה לבנה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא כרבנן דשרו [והלכה כחכמים שמתירים]. ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח למי שאומר] בחיורא כרסה פליגי [בכריסה לבנה הם חלוקים] — היינו דקתני [זה שהוא שונה] בברייתא לעיל: "למינו" — זו היא סנונית לבנה, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] בדירוקא פליגי [בשל ירוקה כרסה הם חלוקים], מאי [מה] הלשון "זו היא סנונית לבנה"? והלוא כרסה ירוקה! ומשיבים: מה שנאמר "סנונית לבנה" הריהו לאפוקי דבתי דאוכמתי [להוציא את סנונית הבתים, שהיא שחורה לגמרי].
(12) בפרי חדש (או"ח, סי' תצ"ז) אנו מוצאים "... ואין צורך להאריך בזה אלא העיקר דשם צפור דרור כולל טהור וטמא ואינו שם מין וכו'".

תודה לרב יוסף בן ארזה על הערתו והפנייה למקורות חשובים.

מקורות עיקריים:

הרב א. בן דוד, 'שיחת חולין', עמ' תכ"ה
מ. דור החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 146-148).

Muniz, A. M. et al, 'Of mice and sparrows: Commensal faunas from the Iberian iron age in the duero valley (central spain)', International Journal of Osteoarchaeology 5 (2), 1995, pp.127-138.

לעיון נוסף:

דרור הבית מתוך אתר "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית"

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים