תָּרַם (denom. of תְּרוּמָה) to lift, 1) to remove (ashes), clear the altar (Lev. VI, 3). Yoma II, 1 בראשונה כל מי שרוצה לִתְרוֹם … תּוֹרֵם formerly whosoever wanted to remove the ashes from the altar, could do it. Ib. 2 התקינו שלא יהו תוֹרְמִין וכ׳ it was arranged that they should clean the altar only by lot. Y. ib. 39ᵇ bot. זר שת׳ if an outsider removed the ashes. Tam. I, 2; 4; a. e. —2) to separate the priestly gift, to make T’rumah. Ter. I, 1 חמשה לא יִתְרוֹמוּ ואם תָּרְמוּ וכ׳ five persons should not make T’rumah, and if they did &c., v. תְּרוּמָה. Ib. התּוֹרֵם את שאינו שלו he that separates T’rumah from what does not belong to him. Ib. נכרי שת׳ את של ישראל if a gentile makes T’rumah of what belongs to an Israelite. Ib. 4 אין תורמין זיתים על השמן וכ׳ you cannot consecrate olives as T’rumah for oil, or grapes for wine. Ib. 5 אין תורמין מן הלקט וכ׳ you are not bound to give the priestly share out of the gleanings &c.; a. fr.