שְׁרֵב, שְׁרֵיב, to glow, burn, be dry. Targ. Y. I Ex. III, 3.—Part. שְׁרִיב; f. שְׁרִיבְתָּא, שְׁרִבְ׳; pl. שְׁרִיבִין; שְׁרִיבָן. Targ. Prov. XVII, 1 (h. text חרבה).—Gen. R. s. 48 שמשא ש׳ (some ed. שרב), v. קָרִיר II. Ib. טולא ושמשא ש׳ כחדא shade and sun are equally hot.—[Targ. Y. Gen. VIII, 1 אשתרבו, v. שְׁדַךְ.—Yalk. Ex. 166 אישתרבו, v. שַׁרְבֵּב I.]