שְׁלִים, שְׁלִימָא, שְׁלֵי׳ m. (שְׁלֵם) 1) complete, perfect; whole, unimpaired. Targ. Ex. XII, 5. Targ. Ruth II, 12. Targ. Gen. XVII, 1. Targ. O. ib. XXXIII, 18 (Y. שָׁלֵם; h. text שָׁלֵם). Targ. Y. Lev. XXII, 27 שלימא the perfect (Jacob); a. fr.—Pl. שְׁלֵימִין, שְׁלֵימֵי, שַׁלְמִין, שָׁ׳. Targ. Deut. XXV, 15. Targ. Ex. XXIX, 1. Targ. Ps. CXIX, 1 שְׁלִימֵי אורחא (not אורח־ה; ed. Wil. שְׁלִימֵּי). Targ. Prov. XXVIII, 10; a. fr.—Fem. שְׁלִימָא, שְׁלֵי׳, שַׁלְמָא, שְׁלִימְתָּא, שְׁלִמְ׳, שְׁלֵימְתָּא, שְׁלֵמְ׳. Targ. Lev. IV, 28. Ib. III, 9 (Y. II שְׁלֵימָה). Targ. Am. I, 6. Targ. Ps. XIX, 8; a. fr.—Pl. שַׁלְמַן. Targ. Deut. XXVII, 6 (not שלמין). Ib. XXV, 15 מכילן ש׳ (not שלמין); a. e. —2) peaceful, sincere, friendly. — Pl. as ab. Targ. Gen. XXXIV, 21 (O. Ms. Vat. 13 שְׁלֵמִין; ed. Berl. שְׁלָם). Targ. II Sam. XX, 19.