שִׁחְלַיִים, du. (or שְׁחָלִים pl.) (answering to λεπίδιον, cmp. שְׁחוֹלִית) a kind of cress or pepperwort (Lepidium sativum, v. Löw Pfl., p. 396). Maasr. IV, 5 השחלים. Tosef. Shebi. II, 9; Erub. 28ᵃ. Ber. 57ᵇ; Ab. Zar. 29ᵃ. Gitt. 57ᵃ כפר שיחליים … מן שחליים the place was called K’far Shiḥlayim, because their support came from the traffic in cress; Y. Taan. IV, 69ᵃ bot. כפר שיחליא דהוון מרביין בניהון כאילין תחלוסייא (not ביניהון) it was named K’far Shiḥlaya, because they reared their children as carefully as cress is cultivated; Lam. R. to II, 2 (Matt. K., reading באילין, they reared their children on cress-dishes). Ab. Zar. 30ᵇ השחלים (Rashi השחליים) cress-dish (chopped cress mixed with wine or oil). Ib. 67ᵃ וכך היו עושין … וקורין אותן שיחליים (Ar. קדירת שחלים) and so they used to prepare it at Sepphoris on Fridays, and they called it cress-dish; Y. ib. V, 44ᵈ top וקורין אותו שחלייא; a. e.—כפר שחליים (כפר שחלייא) pr. n. pl. K’far Shihlayim (Shiḥlaya), a town in the mountains of Ephraim (King’s Mountain); v. supra.