רַכִּיךְ, (רְכַךְ) soft, tender, young. Targ. I Chr. XXII, 5. Targ. II Chr. XIII, 7. Targ. Prov. XXV, 15 Ms. (ed. רְכִיכְ׳). Targ. Y. Lev. XX, 10 (ed. Vien. רְכִי׳); a. fr.—Y. Kil. VII, beg. 30ᵈ בהדין רַכִּיכָה in the case of soft stone, opp. צונמא (not צלמא); a. e.—Pl. רַכִּיכִין, רַכִּיכַיָּא, רַכִּיכֵי; רַכִּיכָן, רַכִּיכָתָא. Targ. O. Gen. XXXIII, 13. Targ. II Sam. XXIII, 6. Targ. Job XL, 27; a. fr.—Y. Sabb. VIII, 11ᵇ הין רַכִּיכַיָּה (not רכיכה) the soft skins. Ib. אילין רכיכתא the soft bristles. Gen. R. s. 70 (to one translating Gen. XXIX, 17) עינוהי דלאה הוו ר׳ Leah’s eyes were tender (by nature), עינוהי דאמך הוו ר׳ וכ׳ thy mother’s eyes were tender, but rakkoth means, ‘had grown tender from weeping’ (v. Targ. Y. Gen. l. c.); a. e.