רַבְרְבָנָא, (preced.) great man, prince.—Pl. רַבְרְבָנִין, רַבְבָנַיָּא. Targ. Lam. II, 9. Ib. V, 12; a. fr.—Targ. Ps. XXII, 13 רוֹרְבָנֵי ed. Lag. (ed. Wil. רברב׳; Ms. רוברב׳). [Targ. Job XXXV, 9 דורבניא, perh. to be read: רוֹרְ׳, v. דּוּרְבָּנָא.]