קַשׁ ², קשש to be hard, stiff; cmp. קָשֶׁה) straw, stubble. Sabb. III, 1 בקש ובגבבא with straw or rakings. Ib. 66ᵃ כוורת של קש; Kel. XV, 1 כוורת הקש, v. כְּוֶורֶת. Ib. XVII, 17, v. שְׁפוֹפֶרֶת. Y. Peah IV, beg. 18ᵃ הנח … בקַשָּׁהּ leave for them (the poor) the grain with its straw (stalks); a. fr.—[Tosef. Sabb. IX (X), 2 הקש שבחזיר some ed. the stiff bristle &c., v. קָשֶׁה.]—Pl. קַשִּׁים, קַשִּׁין. Y. Peah V, end, 19ᵃ בזוכר את הק׳ when he recalls the straw (with which he covered the sheaves). Taan. 6ᵃ בקַשֶּׁיהָ, v. מַלְקוֹשׁ.