קָרַן (b. h.; denom. of קֶרֶן) to emit horns or rays.
    Hif. - הִקְרִין to be horned. Ḥull. 60ᵃ (ref. to Ps. LXIX, 32) מַקְרִין ברישא והדר מפריס first it got horns and then hoofs; v. מַקְרִין II.—Y. R. Hash. III, 58ᵈ top (strike out מקרן כתיב).