קְלַס, Pa. קַלֵּס ch. same, to call out; to praise; to tramp. Targ. Esth. VI, 9; 11 (h. text קרא). Targ. Y. II, Deut. XXXII, 43. Targ. Y. II, Ex. XXXII, 18; a. fr.—Keth. 21ᵇ משום דקַלְּסָהּ … את נמי מְקַלְּסַת לה because thy mother’s father commended it, thou commendest it likewise. Y. Kil. VIII, 31ᵇ, a. e. והוה … מְקַלֵּס ליה הזלים וכ׳ R. J. praised him by applying the verse (Is. XLVI, 6) &c. Y. Maas. Sh. I, end, 53ᵃ אמרה … וקַלְּסֵיה he said it before R. Abina, and he applauded him, opp. קנתריה; a. e.—Y. Peah I, 15d; Y. Ab. Zar. I, 42ᶜ top מקלס קומי וכ׳ did honor to bridal couples (singing, dancing &c.); (Keth. 17ᵃ מרקד).