קָלָנְיָא, (colonia) a Roman colony (v. Sm. Ant. s. v. Colonia). Ab. Zar. 10ᵃ ותתעביד טבריא ק׳ and that Tiberias be declared a Roman colony. Succ. 45ᵃ, v. מוֹצָא II; Y. ib. IV, beg. 54ᵇ קָלוֹנְיָיא. Deut. R. s. 10 לאיסטרטיגין ששימש … פרס וקלאונה (read רומי for פרס, a corr. acc.) a general that held offices in two provinces, one a Roman province, the other a colony; (Yalk. ib. 942 פרס וק׳, omitted). B. Bath. 4ᵃ את הורודוס עבדא בישא מתעביד ק׳ Ms. R. (v. Rabb. D. S. a. l. note 70) thou, Herod, being a bad servant (of Rome), (thy country) be declared a colony (an anachronistic allusion to the reduction of Judæa to a Roman province on the banishment of Archelaus).—Yeb. 115ᵇ בצד קלוניא מתא by the side of the town of Colonia (?).