קָטֹן, קָטַן (b. h.) to be short, small, inferior. Gen. R. s. 76 (expl. קטנתי, Gen. XXXII, 11) איני כדאי … כדאי אני אכל קָטֹנְתִּי מכל וכ׳ I am not deserving (of any of the mercies &c.); R. L. says, I am deserving, but I am too small for (unworthy of) all the mercies &c.
    Hif. - הִקְטִין 1) to make small; to subordinate. B. Bath. 90ᵇ מַקְטִינֵי איפה those who make the Ephah (measure) small (Am. VIII, 5). Y. Sot. IX, 24ᵇ Samuel was surnamed ‘the small’, לפי שהוא מַקְטִין את עצמו because he made himself small (bore himself humbly). Gen. R. s. 37 (play on יקטן, Gen. X, 25) מקטין את עסקיו made his affairs small (was contented with subordinate services); מקטין את עצמו ואת עסקיו subordinated himself and his affairs, v. צָעַר. Meg. 11ᵃ, v. קַטְנוּת; a. e. —2) to grow smaller, be narrower. Lev. R. s. 31 מַקְטִינוֹת, v. רָחב; Pesik. Ḳumi, p. 145ᵃ; ib. 145ᵇ מקיטנות (corr. acc.).
    Hof. - הוּקְטָן to shrink. Snh. 81ᵇ עד שיוּקְטָן, v. מַעְיָן.
    Nithpa. - נִתְקַטֵּן to be reduced, become less. Tosef. Sot. XV, 5 Var. משמת … נִתְקַטְּנָה חסידות וכ׳ when Abba José ben Ḳiṭnith died, piety became rare in Israel; v. קִיטּוּנְתָּא.