קוּפָּא I m. (קפף) = h. קוּפָּה, 1) basket, tub. B. Kam. 101ᵃ, v. קוֹף ch.—Pl. קוּפִּין, קוּפַּיָּא. Y. Sabb. VII, 10ᶜ top, v. צְפַר II. Y. Pes. III, 29ᵈ sq. דלא מיתן ק׳ וכ׳ not to place the tubs with flour one on top of the other. Y. Ab. Zar. IV, end, 44ᵇ. Y. Ber. I, 2ᵈ bot. מטמר ביני ק׳ hidden among the baskets. Y. Gitt. VIII, end, 49ᵈ; Y. Nidd. II, end, 50ᵇ כמה ק׳ דעובדין וכ׳ how many basketfuls of cases came &c.—V. קוּפְתָא. —2) ball, esp. ק׳ דמחטא the head of a pin or needle, eye. Ber. 55ᵇ; B. Mets. 38ᵇ, v. פִּילָא I. Ḥull. 48ᵇ אי ק׳ לבר וכ׳ if the head is directed outward …, if inward &c.; ib. 49ᵃ; a. e. —3) pinnacle. — Pl. קוּפֵּי, v. קוּפְיָא.