פְּצִיחַ I m. (פְּצַח) 1) open, an unwalled place, v. פַּצְחָא.—Pl. פְּצִיחִין, פְּצִיחַיָּא. Targ. Y. Num. XIII, 19 כרכין פ׳ (ed. Vien. פְּצִיחֵי; h. text מחנים). Targ. Esth. IX, 19. Ib. 27 (ed. Vien. פַּצִּיחַ׳). Targ. Josh. XIII, 23; 28 (ed. Lag. a. oth. פּצְחֵיהֶן; h. text חצר־). Targ. Ps. LXXXIX, 41 פְּצִיחוֹי (ed. Wil. פַּצִיחוֹי, Ms. פַּצְחוֹי; h. text מבצר־!); a. fr. —2) bright; checkered, v. פַּצִּיחַ.