פָּסָּטוֹן, (fossatum, φοσσᾶτον) ditch. Gen. R. s. 46; Yalk. ib. 82 [read with Ar.) עשו לו סיעה פ׳ a band made a ditch for him (as a trap).—Pl. פָּסָּטִין. Yalk. Kings 230, quot. fr. Tanḥ. Thazr. 9 שעשו פטשין … יפלו לתוך הפטשין (corr. acc.) they dug ditches, saying, when the Israelites come to make war, they will fall into the ditches (Tanḥ. l. c. בורות, Var. פטשין; ed. Bub. 12 פיטסים, Mss. פוטיסין, פוטסין, read פוֹסָּטִין).—Cmp. פּוֹסָא.