פְּטֵי , Pa. פַּטֵּי (cmp. פצע, פטר) 1) to break, burst. Targ. Y. II, Gen. XLIX, 22 פַּטִּית (Y. I תברת). —2) to relieve. Sabb. 140ᵇ דמְפַטְּיָא ליה וכ׳ when it will relieve him (from buying a new shirt) for a whole year (v. Rashi a. l.; Ms. O. כי היכי דממטיא, v. Rabb. D. S. a. l. note 50).