עִינּוּג, (עָנַג) pleasure, sweetness. Cant. R. to IV, 11 הקורא מקרא בעִינּוּגוֹ ובניגונו he who reads a Bible verse so as to bring out its sweetness and its melodious sound. Koh. R. to II, 8 אלו האגדות שהן ענוגו של מקרא (some ed. ענוגי, read. עִנּוּגִין pl.) that means the ăgadoth (v. אֲגָדָה) which are the delightful part of Biblical interpretation. Ib. עִנּוּגָן של ישראל the enjoyment of Israel (in the Holy Land; Yalk. ib. 968 תענוגה של ארץ ישראל).—Pl. עִינּוּגִין, עִנּ׳, v. supra.