עִינְבּוֹל, (dimin. of עֵנָב; v. אִנְבּוֹל) clapper of a bell. Kel. XIV, 4 ענבול ed. Dehr. (ed. ענבל). Sabb. 58ᵇ עינבל; a. fr.—Pl. עִינְכּוֹלִין, עִינְבָּלִין, עִנְ׳. Ib. ניטלו עִינְבָּלֵיהֶן if their clappers are gone; (Tosef. Kel. B. Mets. I, 13 אנבילים, אנביליהן, v. אִנְבּוֹל).—[Bekh. 39ᵇ, v. preced.]