אִנְבֹּול, (= עִינְבֹּול, v. אִמְבֹּול) clapper of a bell. — Pl. אִנְבֹּולִים, ין … Zeb. 88ᵇ Ar. (ed. עינבלין). Tosef. Kel. B. Mets. I, 13 עשה לה האנבילים ed. Zuck. (read … להם אנבולים) if he put clappers in. Ib. אנביליהן (corr. acc.).