סַרְקָיָא, Y. Bets. V, end, 63ᵇ, v. יְקַר. Y. Dem. I, 22ᵃ top מרגלי מן דמלכא סרקיא (prob. to be read דסַרְקָאִי) one of the jewels belonging to a chief of the Saracens. Y. B. Mets. II, 8ᶜ top זבנין ליה … מחד סיר׳ they bought for him (R. Simon ben Sheṭaḥ) the ass of a Saracen; (Deut. R. s. 3, in Hebr. dict.: ישמעאלי); a. fr.—Pl. סַרְקָאִין, סַרְקָאֵי, סַרְקָיִין. Targ. Y. I Gen. XXXVII, 25 (ed. Amst. ערביין; Y. II סְרָקָיִין). Ib. XXXIX, 1 Ar. (ed. ערבאי).