סָרַס II, Pi. סֵירֵס (Saf. of ארס, cmp. אָרִיס) to manage; trnsf. to argue. Y. Snh. I, 18ᶜ top; Cant. R. to III, 7 (ref. to סריס, II Kings XXV, 19) שמְסָרֵס את ההלכה he manages the decision (argues the point of law); Gen. R. s. 70 (ed. Leipz. מפרד, corr. acc.), v. מוּפְלָא.