סָרֵיק ², סָרֵיק, סְרִיק, סְרִיקָא I c. ch. same, 1) empty; hungry. Targ. Y. Gen. XXXVII, 24 (h. text רֵק).—Targ. Ps. CVII, 9 (h. text שוקקה longing).—Yeb. 87ᵃ sq. גופא ס׳ an empty body, opp. מליא pregnant.—Pl. סְרִיקִין, סְרִיקַיָּא, סְרִיקֵי; f. סְרִיקַן. Ab. Zar. 37ᵇ בוקי ס׳, v. בּוּקָא. —2) vain.—Pl. as ab. Targ. Ps. CXIX, 113 דחשבין מחשבן סריקן (ed. Wil. סריקין; h. text סעפים). —3) idler, reckless person, robber.—Pl. as ab. Targ. Jud. IX, 4; XI, 3 (h. text ריקים). Targ. Ps. XXV, 3 בזוזין וס׳ (h. text בגדים רֵיקָם!); a. e.—[סריקא, סריקין, part. pass. of סְרַק q. v.]