סָרֵיק, pl. סְרִיקִים, סְרִיקִין (Saf. of רֵק, v. סָרַק I) idlers, vagabonds. Tanḥ. Ki Thetsé 1 שסופו … עם הס׳ וכ׳ for he (the rebellious son) will finally waste his father’s fortune with the vagabonds with whom he eats &c. Snh. 70ᵇ חבורה שכולה ס׳ a company all of which are vagabonds.—Makhsh. I, 6 מפני הס׳ Var. lect., v. סִיקָרִין.—[Kidd. 82ᵃ הסריקים, v. סָרוֹק.]—[V. סְרִיקִין.]