סִנְקְלִיטוֹס, סִינְ׳, סוּנְ׳ m. (σύγκλητος) 1) (= סנקליטיקוס) senator, councilor, counselor. Ex. R. s. 46.—Pl. סִנְקְלִיטִים, סִנְקְלִיטִין. Pesik. Zutr. Haăz. (ed. Bub. p. 113) (ref. to עתודים, Deut. XXXII, 14) אלו ס׳ שלהם that means their (the Roman) senators (sent to the provinces); (Sifré Deut. 317 סנקנירקים, Var. סנקירקים; Yalk. ib. 944 סרקני דקין). Y. Ber. IX, 13ᵈ חילף את כל ס׳ שלו he changed all his councilors; Y. Snh. XI, 30ᶜ top (some ed. סנקליטון, v. infra). Lev. R. s. 13 גחין ואמר לסִנְקְלִיטָין וכ׳ he bent down and said to his assessors, these three things (for which I put to death three persons) did I do in one night; Midr. Till. to Ps. LXXX לסִנְקְלִיט שלו (sing.; ed. Bub. סנקוטס, oth. ed. טוקלוס, סנקלוס; corr. acc.). Gen. R. s. 8 מלך שהיו לו שני ס׳ וכ׳ a king that had two counselors, without whose consent he did nothing; Yalk. ib. 13; a. fr. —2) mostly סִנְקְלִיטוֹן (ἡ σύγκλητος, accus.) senate, assembly. Y. Snh. l. c.; Y. Ber. l. c., v. supra. Deut. R. s. 6 תיקרי אומן של סנקליטור (read: אִימָּן של סנקליטון) let her be called the mother of the senate.—[Pirké d’R. El. ch. XLVIII, סנקלטורי פרעה, סנקליט׳, read with Yalk. Ex. 169 ספקלטורי, v. סְפִקְלָטוֹר.]