סַלְעֵם, (Saf. of לעם; cmp. לעט, לעס) to swallow; to ruin (corresp. to h. בלע). Targ. Job X, 8; a. fr.—Part. pass. מְסַלְעַם; f. מְסַלְעֲמָא. Targ. Nah. III, 11. Targ. Is. IX, 15 מְסִלְעֲמִין (Hebraism).