סָכַף (Saf. of כפף; cmp. Del. Assyr. Handwört. s. v. סכף) to bend, knock down, maltreat; to discourage. B. Mets. VII, 10 (93ᵇ) סְכָפָהּ Y. ed. a. Ar. (v. Rabb. D. S. a. l. note 9), v. סָגַף.—Part. pass. סָכוּף; pl. סְכוּפִים, סְכוּפִין. Gen. R. s. 88, beg. דווים וס׳, (Yalk. ib. 146 שחופים; Yalk. Ps. 735 סַחופין, v. סָחַף), v. סָגַף; v. infra.
    Hif. - הִסְכִּיף to bend (a person’s courage), to cause defeat, opp. סעד. Lam. R. to II, 2 לא תסעוד ולא תַסְכִּיף (some ed. תִסְכּוֹף Kal; Ar. לא תסעדינן ולא תִסְכְּפִינָן Chald.) neither raise up nor bend down (neither assist, nor discourage us); Y. Taan. IV, 68ᵈ bot. תכסוף (corr. acc.); ib. 69ᵃ (in the third person) לא יסעוד ולא יסמוך (read: יַסְכִּיף or יִסְכּוֹף).