סְגַד, to bend, bow; to worship. Targ. Gen. XXIV, 26. Targ. O. ib. XXVII, 7; a. fr.—Part. סָגֵיד, pl. סְגִידִין. Targ. II Esth. III, 2; a. e.—Gen. R. s. 38, end ווי ליה … ובעי למִסְגַּד לבר יומיה woe to that man who is sixty years old and wants to bow to an idol made to-day!; Yalk. ib. 62 למִסְגֹּור להדין דעביד יומא דין. Ib. נִסְגֹּוד לנורא … נסגוד וכ׳ let us worship the fire; said he to him, let us worship the water which extinguishes the fire. Cant. R. to II, 5 מִסְגֵּיד, v. פְּחִיתָא; a. fr.—Ḥull. 62ᵇ סָגֵיד, v. זָגֵיד.