נָזַף, (cmp. זוּף II a. זעף) to be angry, to rebuke, chide. Gen. R. s. 12 שנ׳ בעבדו who rebuked his servant. Num. R. s. 13 נ׳ בו משה Moses reprimanded him; a. e.—Part. pass. נָזוּף, pl. נְזוּפִים, נְזוּפִין reprimanded, placed under the ban (v. נְזִיפָה). Tanḥ. Ki Thissa 16 נ׳ הוא לפני וכ׳ he is banned in the sight of the Lord; Ex. R. s. 41 הרי זה נ׳ להקב"ה; Ab. VI נקרא נ׳; a. fr.—Sabb. 115ᵃ יוחנן הנ׳ Joh. the excommunicated; Tosef. ib. XIII (XIV), 2 בן הנ׳ (Var. נִיזָּף Nif.), v. הַלָּז. Taan. I, 7 כבני אדם הנ׳ למקום like men excommunicated in the sight of God. Yeb. 72ᵃ; a. e.