נְדַב, ch. Pa. נַדֵּב, Ithpa. אִתְנַדֵּב, אִינַּ׳ same, to donate; to be devoted to. Targ. Is. XIII, 2 מְנַדְּבִין ed. Lag. (oth. ed. מִתְנַ׳; h. text נדיבים). Targ. Ps. CX, 3.—Pes. 50ᵃ מתעתרי … ומִתְנַדְּבֵי Israelites will grow rich and offer donations. Arakh. 6ᵇ אינ׳ שרגא וכ׳ donated a lamp &c.