נָגְדָּא, נַגְ׳, נוּגְ׳ m. (נְגַד) 1) prolongation, length, distance. Targ. Ps. XXI, 5 (ed. Lag. נִיגְ׳ h. text ארך). Targ. Prov. III, 16 (ed. Lag. נוּגְרָא q. v.); a. fr.—Gen. R. s. 11 לנ׳ את נגיד לי thou leadest me to a distant place; i.e. thy evidence is far off. —2) [lead,] path, pass. — Pl. נָגְדִּין, נַגְ׳. Targ. Is. XLI, 18; a. e.—Targ. Y. Ex. XIV, 3 נַגְדּוֹי וכ׳ his narrows in the desert.—נ׳ דְּמַיִין (or sub. דמיין) river-courses (corresp. to b. h. יבלי מים). Targ. Is. XLIV, 4. Ib. LIII, 2. Targ. Jer. IV, 11 (h. text שפים). Ib. XVII, 8 נִיגְדִּין ed. Lag. (ed. Wil. נַגְרִין; h. text יוּבַל). Targ. Ez. XXXI, 3 (ed. Lag. נִיגְ׳; h. text עֲבֹתִים).